מכונות כמוני / איאן מקיואן
הוצאת עם עובד
302 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון
מקיואן הוא סופר מאוד מאוד מוכשר, מעבר לכך שהוא מוציא ספרים בקצב מסחרר הוא מאוד יצירתי ומנסה לגעת בהמון נושאים שעוסקים באנושיות, במצבים של התמודדות אנושית עם אתגרים כאלו ואחרים כמו מחלות, כמו שברון לב, כמו אלימות וכו, הוא מאוד יצירתי ואתגר את המחשבה ואת הדמיון ואני חושב שגם בספר הנוכחי של הסופר עטור הפרסים הזה הוא הולך על משהו לטעמי קצת יומרני אפילו עבורו.
מכונות כמוני הוא ספר שהוא קצת הכלאה בין איש המאתיים (האדם הפוזיטרוני) של אסימוב לבין פרנקנשטיין של מרי שלי, ועבור זה מקיואן מקים לתחיה בשנות השמונים של המאה העשרים את המתמטיקאי הדגול אלן טיורינג, טיורינג שמת בשנות החמישים ואולי מוחנו הקודח יכול היה לדמיין את תרומתו לאנושות לו היה חי הוא כביכול אחד הגורמים לכך שבשנות השמונים של הספר, בזמן שאנגליה של תאצ'ר היתה עסוקה במלחמת פוקלנד האנושות הצליחה ליצור מן אנדרואיד, אדם וחוה שמם, חיים ומתפקדים כמעט כבני משפחה וכך עשה בחור בשם צ'ארלי שהשקיע את הירושה שלו ורכש לעצמו אדם כזה, מלאכותי, שאפשר היה לבחור לו אישיות וכך הוא עשה בשיתוף עם חברתו מירנדה.
אדם הוא דמות אינטיליגנטית שמנהלת שיח, עוזרת במטלות הבית ואף לתדהמתו של צ'ארלי מספקת מינית את מירנדה אבל אדם גם עוזר לצ'ארלי לחשוף סוד אפל מעברה של מירנדה.
הספר הזה שמקיואן טוען שהוא לא מד"ב בשום פנים ואופן הוא אכן לא מד"ב אבל מקיואן מנסה בעיני לגשש אל העולם הזה דרך הספרות שלו, ולגעת גם אם הוא לא מודה בכך בז'אנר הזה אבל בעיני הנסיון ליצור אדם פוזיטרוני מקיואני משלו הוא קצת מאולץ.
ולמרות החולשות האלו מקיואן כרגיל מעורר מחשבה בקוראים, מעורר בהם דילמות מוסריות וזו אחת המומחיות הגדולות שלו כסופר בעיני.
מכונות כמוני אינו הטוב בספריו אבל הוא גם לא רומן רע, באופן אישי נהניתי מהספר אבל כחובב מד"ב יצאתי עם חמצמצות קלה.
הספרים ואני 