מוות מאושר / אלבר קאמי

מוות מאושר / אלבר קאמי
ספרית פועלים
143 עמודים
מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

כל ספר של קאמי הוא מבחינתי חגיגה, הוא הסופר האהוב עלי והאקזיסטנציאליסט האהוב עלי.
מוות מאושר הוא רומן הביכורים של קאמי שהחליט בסופו של דבר לגנוז אותו והוא הפך למן טיוטה ליצירת המופת שלו, אולי ה יצירה שלו מלבד "הדבר", מוות מאושר הוא סוג של הכנה לספר "הזר".
יש המון קווי דמיון בין הזר לבין מוות מאושר, הגיבור הוא אותו גיבור, פטריס מרסו, ההתחבטויות, הלבטים, הדילמות הקיומיות כולם נמצאים בספר הזה, העלילה שונה אבל יש הרבה מאוד נקודות משיקות.
מרסו בספר הזה הוא פקיד די משועמם שמחפש את האושר שלו, חי חיים מאוד שבלוניים ולא מעניינים ומפתח מערכת יחסים ידידותית עם מליונר קטוע רגליים ששמו זגרס, הספר מתחיל הכך שמרסו מבצע המתת חסד בזגרס ורק לאחר מכן מתוארת מערכת היחסים שכביכול הביאה את מרסו לבצע את המעשה ומשם למעשה חייו של מרסו משתנים הוא עוזב את עבודתו ומתחיל לחיות חיים יותר נהנתניים בתקווה אולי למצוא את האושר שם וכאן גם מתחיל הקונפליקט הקיומי שלו שמאפיין מאוד את גיבוריו של קאמי בספריו, הדיכוטומיה הזו בין המהות לקיום, מה עושה אותנו מאושרים והאם הכסף מניע אותנו לכך.
הוא לכאורה נהנה יותר מן העולם ושם לב לרגעים הקטנים אך הוא מתייסר ומתבודד וזה ניכר בספר.
מלבד מרסו רוב הדמויות מאוד פלקטיות וחולפות מבלי להשאיר חותם אמיתי על הקורא ועם אני אהבתי את דמותו של מרסו ומי שקרא את הזר יראה את הנקודות המשיקות בין מרסו של הספר הזה לבין מרסו של הזה.
אפשר כמובן לקרוא את הספר הזה מבלי לקרוא את הזר ועדיין מומלץ לקרוא את בניהם ובכלל לקרוא כל ספר של קאמי, בעיני גאון כתיבה שהיו מעטים כמוהו אי פעם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s