הקצין הפרוסי / ד"ה לורנס
הוצאת אפרסמון
326 עמודים
מאנגלית: עידית שורר

עד היום קראתי ספר אחד של לורנס ואתם יכולים לנחש איזה ספר זה, נכון, מאהבה של ליידי צ'טרלי, אני חושב שרוב מי שמכיר את לורנס בצורה שטחית או קרא ספר אחד שלו סביר להניח שזה הספר שהוא קרא שהיה גם הספר האחרון שהוא כתב ובזמנו הוא עורר סערה גדולה עקב מה שהיה נחשב אז כתיאורים מיניים נועזים ואני שקראתי אותו לפני עשור וחצי ראיתי אותו לא כל כך נועז יחסית לתקופה בו אני חי אבל בהחלט היה נועז בתקופה השמרנית בה לורנס חי.
הסיפורים שבקצין הפרוסי יש פחות נועזות ויותר מינוריות וסוג של מסתורין בדרך שבה הסיפורים מסתיימים אבל לורנס אמנם לא הביע את הנועזות שאולי מצפים ממנו בסיפורים אלו אבל תפיסת העולם והרעיונות שלורנס העביר בליידי צ'טרלי קיימים גם כאן בצורה זו או אחרת.
הסיפורים כאן הם מינוריים, מרומזים, עדינים מאוד, הכתיבה של לורנס יפה ומינימליסטית לפעמים וגם התרגום המצוין עוזר להעביר את התחושה בכתיבתו של לורנס.
ישנם כמה סיפורים שמאוד אהבתי, הסיפור הראשון שנקרא הקצין הפרוסי הוא סיפור משיכה אירוטית סמויה בין שני גברים, קצין פרוסי ומשרתו האישי, המשיכה והתחושות מועברות לקורא ופחות מורגש בתקשורת בין הקצין למשרתו אבל בכתיבתו של לורנס הקורא מבין את המתח שנותר בין שני האישים.
הסיפורים אינם מייצרים איזו שמחה מלבבת או אופטימיות יתרה, יש בהם ובדמויות בסיפורים הרבה עצב או בדידות ונראה שהם אינם מממשים את הפוטנציאל שלהם, התשוקות או החלומות ונאלצים לוותר על הרבה דברים למען דברים אחרים כמו משפחה, דת או מגדר.
גם לורנס עצמו שגדל בבית של הורים ממעמדות שונים מתייחס לזה בסיפוריו ומביע את הביקורת שלו על הנושא הזה.
לורנס אהב את הטבע ונראה שלא מעט מסיפוריו מתרחשים באיזורים כפריים ובכלל היחס שלו לטבע היה משמעותי.
סיפורים נהדרים של סופר גדול וחשוב.
מומלץ.