בית הנתיבות / זהר אלמקייס
הוצאת הקיבוץ המאוחד
83 עמודים

הספרון הזה זה זהר אלמקייס הוא בסך הכל 83 עמודים ואני מודה שאני לא כל כך יודע איך לכתוב עליו, כלומר, יש לי המון מה לומר וכלום מה לומר, זוהי פרוזה חווייתית שנעה בין גבוה לנמוך, בית תרבות מבית וספיגת העולם ברחוב, זהו ספר רב גוני ורב חברתי ורב חווייתי.
ומכיוון שזהו ספר חווייתי אנסה להתייחס אליו ככזה כי העלילה היא פנימה והחוצה, מנפשה של המחברת אל העולם החיצוני, זהו ממואר לירי שכתוב בשפה עברית גבוהה מאוד ועשירה של אישה שלוקחת את התרבות של הבית ועוברת מסע לגילוי עצמי דרך הרחוב, האנשים, המקומות והזכרונות.
אלמקייס מחברת בין העבר הכה משמעותי עבורה, השפה, הילדות, למקום העכשווי שלה וזהו בעצם ספר מסע, מסע עמוק ורגיש אל עבר העתיד שמתחבר אל העבר ומגבש את אישיותה.
כשהייתי ילד קטן נשפך לי על היד תה רותח שהשאיר לי סימן עד היום, זה מזכיר לי את הילדות שלי וזה זכרון מסוים מילדות שלא היתה לי כי איבדתי את אימי בגיל צעיר ממחלה קשה, זהר מתארת חוויה דומה עם תה וכוויה ולמרות המקומות השונים מהם אני והמחברת באים אותו זכרון, אותה צלקת מזכירה לנו מאיפה באנו.
קשה לי לכתוב על הספר הזה כי הוא מרגיש כמו ממואר של זרם תודעה אבל הוא לא, הוא מדויק, הוא מחבר, הוא מגשר והוא מחדיר אותנו הקוראים לנשמתה של המחברת ובדיוק כמו הביקורת הזו שעוסקת בחוויה ופחות בעלילה כך הספר, חווייתי וחודר לוריד.
מומלץ.