קוריגדורה / גייל ג'ונס
ספרית פועלים
199 עמודים
מאנגלית: תמר משמר

מעטים הספרים שכשאתה מסיים לקרוא אותם אתה מקבל תחושת בעתה וחלחלה וקוריגדורה הוא מסוג הספרים האלה שאתה לא יודע אם תחזור לקרוא אותם שוב כי סביר להניח שלא אבל אותה קריאה בודדה של הספר מותירה בך תחושת מועקה קשה ומטלטלת.
גייל ג'ונס כותבת ספר קשה לקריאה מבחינת תוכנו והשפה, הוא בוטה וריאליסטי עם שפה אלימה, גסה ואותנטית, אנחנו חודרים לנפש הגיבורה ולמורכבות הנפש שלה כמו גם המשא הכבד שהיא סוחבת על גבה, משא שהוא לא רק שלה אלא גם של דורות קודמים לה שהם חלק ממנה וממורשתה ואישיותה.
קשה שלא להשוות את גייל ג'ונס לטוני מוריסון אבל קוריגדורה פורסם כעשור לפני חמדת ואולי היתה לו השפעה מסוימת למרות שהסגנון שונה אבל מדובר בשתי נשים שחורות שכותבות על נושא שקשור ישירות להסטוריה שלהן ולאבותיהן מאה שנה קודם לכן.
קוריגדורה מספר את סיפורה של אורסה, זמרת בלוז בקנטאקי, אישה שסיפורה והסיפור שהיא מספרת הוא לא רק שלה אלא של סבתה ואימה של סבתה של אורסה, אורסה נפגעה רבות מהגברים בחייה, היא איבדה את רחמה בקטע הפותח של הספר שבו מתואר איך מאט גורר אותה ומפיל אותה ממדרגות הקפה בו היא נהגה להופיע וכתוצאה מכך היא מאבדת את רחמה וככל הנראה גם את העובר שהיה בו.
אורסה נפרדת ממאט ונישאת לבעל הקפה שגם ממנו היא מקבלת יחס אלים ולבסוף עוזבת גם אותו.
אבל הסיפור של אורסה ושהיא מספרת היא סיפורת של הסבתא והסבתא רבא שהיו שפחות של בעל אחוזה אכזרי בשם קוריגדורה שנהג לאנוס שוב ושוב את השפחות שלו, להכניס אותן להריון וכתותאה מכך סבתא של אורסה היא בתו של קוריגדורה שגם אותה הוא אנס ואורסה היא למעשה חלק מהשושלת של האדון האכזר והמזעזע.
אורסה לא חיה עבור עצמה היא חיה את העבר, את החיים והזכרונות של משפחתה.
קוריגדורה הוא ספר כה חזק שגם כשאני כותב עליו כרגע אני נזכר בטקסטים ומצטמרר.
ספר לא קל לקריאה אבל מי שיבחר לקרוא אותו לא ישכח אותו.
מומלץ ביותר.