כַּוְכַּבּ: נשים בדואיות פורצות דרך / סמדר בן אשר
הוצאת מכון מופ"ת
182 עמודים

גילוי נאות 1: פרופ' סמדר בן אשר ניהלה את תכנית המנהיגות של באר שבע שנה ג במרכז מנדל למנהיגות בנגב בה לקחתי חלק וההערכה שלי אליה כאדם, כמנטורית וכהשראה עבורי היא גדולה מאוד

גילוי נאות 2: בהיותי חלק מתכנית המנהיגות וכעמית בתכניות הבוגרים של מנדל הכרתי לא מעט נשים בדואיות שלקחו חלק בתכניות מקבילות אלי והתוודעתי לחייהן ולשאיפותיהן ולמקום בהן הן לקחו צעד קדימה והשפיעו על החברה שהן חיות בה ועל המרחב שלהן בכלל.
בנוסף היתה לי תקופה קצרה בה עבדתי כמורה לעברית לנשים בדואיות בערערה בנגב וזו היתה עבורי חוויה מדהימה ומיוחדת.
החברה הבדואית היא חברה מאוד פטריארכלית, מאוד שמרנית, מאוד מקובעת בכל מה שקשור למעמד של הנשים ולתפקידן בחברה, במשפחה ועוד אבל בכל כלל יש יוצאות מן הכלל ועם המודרניזציה וההתקדמות ובחברה הישראלית ישנן נשים ששוברות את תקרת הזכוכית ומתמודדות עם אתגרים אישיים וחברתיים ומוצאות את הכיוון שלהן להצלחה אישית ולהשראה ומודל לחיקוי, אם זה ממקום של השכלה, אם זה ממקום של התמודדות עם שכול ואובדן ואם אלו מעשי מנהיגות יוצאות דופן בחברה סגורה, דתית ומקובעת חברתית שמתקשה מאוד עם שינויים.
סמדר בן אשר פגשה את אותן נשים דרך עבודתה במקומות השונים ובמסגרות השונות או דרך מקורות אחרים וכל סיפור של כל אישה בנוי בהקדמה של המחברת על ההכרות או על הסיפור האישי של אותה אישה וכמונולוג של האישה הבדואית שמספרת את סיפורה, החיבור הזה בין הכתיבה של המחברת לבין האותנטיות והאמת הפנימית של האישה פורצת הדרך יוצרת עניין רב ומחברת אותנו לסיפור מכמה נקודות מבט.
שבעה נשים, שבעה סיפורים, כל אישה בצבע אחר, התמודדות שונה, מורכבות שונה בחברה כה מורכבת.
הסיפורים ריגשו אותי, הם הראו לי כמה אנחנו צריכות ותריכות ללכת אחרי מה שאנחנו חולמים ושואפים ולפרוץ תקרות זכוכית, לראות אותנו כפנים של החברה שלנו וכמובילים לשינוי והשראה.
הנשים האלו גיבורות,
היום בעבודתי הראיתי את הספר לאישה בדואית שעובדת איתי והיא התלהבה ממנו מאוד וביקשה לקרוא אותו ואני מבין כמה זה חשוב שנשים נוספות יתוודעו לסיפורים ויקחו השראה וילכו אחרי הדרך האישית שלהן והסיפור שמוביל אותן.
ספרים כאלו חשובים מאוד והספר מרתק ומעשיר בעיני ונותן לי עוד הצצה לחברה הבדואית בנגב על כל גווניה.
מרתק ביותר.