מחשבות על השאלה היהודית / ז'אן־פול סארטר
ספרי עליית הגג
217 עמודים
מצרפתית: מולי מלצר
אחרית דבר: יהודה מלצר

הספר הזה, יותר נכון המסה הזו שכתב סארטר לאחר שחרור צרפת מידי הנאצים זו מסה חשובה מאוד כי כשאתה קורא אותה אתה מבין כמה היא רלוונטית להיום, כמה היא רלוונטית לחיים שלנו כאן וכמה אנטישמיות היא מילה כוללנית של גזענות ושנאת האחר ולאו דווקא כלפי היהודים, אני מצאתי בה המון נקודות דמיון לגבי החיים שלנו כאן ולגבי היחס של יהודים ללא יהודים שמתבטא בצורה של אנטישמיות.
אבל עד כאן פוליטיקה ודיעות אישיות או תחושות אישיות מחוויית הקריאה במסה פילוסופית זו ונדון על מה בעצם כתב סארטר בקצרה.
אפשר להתחיל מהנקודה החשובה שפותחת את הספר והוא בעצם אותר שאנטישמיות אינה דיעה ,
"אם אדם מייחס את האסונות של ארצו או שלו עצמו – כולם או חלקם – לנוכחות של יסודות יהודים בקהילה, אם הוא מציע לתקן את מצב העניינים הזה על ידי כך שימנעו מן היהודים זכויות מסוימות או יסלקו אותם מתפקידים כלכליים או חברתיים מסוימים או יגרשו אותם מן הארץ או אף ישמידו את כולם – אומרים שיש לו דיעות אנטישמיות.
יופי של מילה, דיעות…"

סארטר מנסה לנתח את מקורות האנטישמיות ולנסות להבין את מערכת היחסים בין האנטישמי ליהודי, וזהו כתב הגנה על היהודי וכנגד האשמות אנטישמיות שגרמו לאסון הכבד של השואה ושל יהודי אירופה בעקבות שנאת יהודים גוברת.
סארטר מדבר על כך שאצל האנטישמים אין רק את הצורך לשנוא אלא גם להרגיש עליונות חברתית ובעצם על ידי סילוק היהודי האנטישמי מרגיש שהוא תורם לחברה תקינה יותר.

הספר היה בין השאר מן קריאת התעוררות לצרפתים ולחשוף אותם למיתולוגיה ולמניעים של האנטישמי שחלקם ראו בהם גיבורים ומצילי העם ואולי לעשות תיקון ביחס ליהודים ששרדו את הנאצים ואת השליטה הגרמנית בצרפת.
זו מסה חדה, קריאה ומעניינת מאוד והיא מומלצת.
מומלץ לקרוא את ההקדמה החשובה של ארלט אלקיים סארטר ואת אחרית הדבר של יהודה מלצר.
ספר חשוב.