ארבע שעות ביום / אוריין צ'פלין
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת אדום דק
174 עמודים

אני הגעתי לקיבוץ בגיל 8 כילד חוץ והייתי שנתיים בלינה בבית הילדים, שנה במרום גולם ושנה בעמיר, אבל אני הגעתי כילד גדול יחסית עם קשיים אחרים והלינה המשותפת לא הותירה בי חותם לשלילה או לחיוב, היו לי קשיים אחרים כילד בקיבוץ.
הספר הזה פחות עוסק בלינה המשותפת מבחינת הילד אלא נוגע בנושא שפחות עסקו בו עד היום וזה ההשפעה על האמהות, אותן אמהות בקיבוץ שלא זכו לישון עם הילדים, אותן אמהות שזכו לראות ולבלות עם הילדים ארבע שעות ביום וכל האחריות הטיפולית נפלה על כתפי המטפלת שהיא היתה האוטוריטה על החינוך והגידול כמעט מכל בחינה.
אוריין צ'פלין, בת קיבוץ שריד מביאה מונולוגים של נשים בנות קיבוץ, אמהות, מתקופות שונות עד בערך שנות השבעים וכל אמא מספרת את החוויה שלה, את המשקעים שזה הותיר בה, את הקושי או החוויה ההורית השונה כל כך בחברה סגורה וסוציאליסטית הארד קור כמו שהקיבוץ של פעם היה.
הספר הזה הוא מחקר מרתק על אמהות, על הורות, על חלוקת האחריות בקיבוץ של פעם, הוא מלווה ברישומים אותנטיים מיומני המטפלות לאורך השנים ומייצר ספר שכל בן קיבוץ שגדל בלינה המשותפת יכול להזדהות ולהבין.
גם אחרית הדבר של פרופסור אריאלה פרידמן מעניין מאוד ומעשיר.
כדאי לקרוא.