רעב / רוקסן גיי
הוצאת בבל
266 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

רעב הוא לא מניפסט על השמנה במאה ה21, הוא לא בא להטיף לנו כחברה על היחס שלנו לשמנים והשמנה, רעב הוא ממואר מרגש ביותר של אישה שמתמודדת והתמודדה על משקל גופה ושמעסיק אותה הרבה והופך במידה מסוימת להיות מי שהיא, הוא חלק מהאישיות שלה.
הספר הזה מרגש ועוצמתי כי הוא בעיקר מאוד חושפני, מאוד כנה, רוקסן גיי מכניסה אותנו לעולמה כדי שנבין את המשמעויות של ההשמנה בחייה, איך זה התחיל ולמה זה הפך עבורה עם השנים, מה הציל אותה מה חיזק אותה ומהן הסיבות למי שהיא היום, לתפיסת עולמה ולאישיות המורכבת שלה.
רוקסן גיי נאנסה אונס קבוצתי בגיל 12 ומאז השתנו חייה, היא כיפרה על הכאב והצלקת הנפשית הגדולה שלה באוכל, הוא מילא את הצורך הזה, התחושה שמישהו חדר לגופה ללא רשותה ולקח משהו ממנה ועכשיו היא צריכה להחזיר את הגוף לרשותה דרך האוכל.
אנחנו חיים בעולם שמקדש רזון, אנחנו מדברים על רזון, אוכלים המון ומכפרים על רגשות האשם של המזון דרך ספורט, אנחנו חברה שמנופובית, אדם שמן מאוד שהולך ברחוב הוא כבר לא אדם אנונימי, הוא נבחן על ידי האנשים, הוא מבוקר על ידי עשרות עיניים שחושבות מה שחושבות עליו וכך גי הרגישה ואולי אף עדיין מרגישה.
גיי חיפשה שנים מזור דרך עבודה בשיחות סקס, דרך מערכות יחסים הרסניות וניצול גופה בצורה כזו או אחרת והיא מתארת בצורה כואבת את היחס הציבורי לשמנים.

"ביוש שמנים הוא עניין ממשי, קבוע וממוקד למדי. יש מספר מזעזע של אנשים שמאמינים שמותר להם פשוט לענות שמנים עד שירזו וימשטרו את הגופים שלהם או יעלימו את הגופים שלהם מהמרחב הציבורי. הם מאמינים שהם מומחים לרפואה, ומונים רשימה של בעיות בריאות המקושרות לשומן כעלבונות אישיים. המענים האלה מתעטפים בצדקנות כשהם מציינים את המובן מאליו – שהגופים שלנו סוררים, ממרים, שמנים. זאת אכזריות מוזרה, אכזריות של אזרחים טובים. כשאנשים מנסים לבייש אותי על היותי שמנה, אני מרגישה זעם. אני נמלאת עקשנות. אני רוצה להשמין עוד יותר כדי שהמביישים יראו מה זה, אם כי האדם היחיד שבאמת יראה מה זה הוא אני עצמי."
עמ' 164

רוקסן מרגישה כלואה בגוף שלה אבל השלימה ומקבלת את עצמה ועדיין זה מעסיק אותה מאוד וחלק בלתי נפרד מחייה.
רוקסן גיי מעבר לסופרת מוכשרת היא פרופסור לאנגלית באוניברסיטת פרדו, פמיניסטית מוצהרת והספר הזה כתוב כה מעניין שלמרות הנושא הקשה סיימתי אותו בכמה שעות בלבד. הוא ריתק אותי ועניין אותי וגורם לי לחשוב על החברה המקולקלת שאנחנו חיים בה.
בעיני ספר חשוב ביותר.
מומלץ בחום.