אתי החיים משחק הרבה / דוד גרוסמן
הספריה החדשה
273 עמודים

גרוסמן הוא וירטואוז, סופר שיודע לקחת נושא או סיפור ולהפוך אותו למשהו שלו, משהו שהוא שלו אבל נוגע לכל כך הרבה אנשים, הספר הזה הוא דוגמא טובה לכשרון הכתיבה הכה ייחודי שלו.
לפני שבכלל מבינים על מה הספר כדאי מאוד לחפש באינטרנט מי היתה אווה פאניץ נהיר, הדמות שעליה גרוסמן ביסס את הספר הזה, אווה פאניץ נהיר שהיתה ידידתו של גרוסמן סיפרה לו את סיפור חייה המסעיר והמרתק כמו גם הכואב והטרגי ועל פי הסיפור הזה גרוסמן רקח כאן עלילה בדיונית כה מרתקת וכואבת שנוגעת בכל כך הרבה אנשים ויוצרת סיפור שיש בו משפחתיות, נטישה, כאב ונסיון לסגור מעגל.
ורה בת ה90 שהיא בעצם בת דמותה של אוה פאניץ נהיר חוזרת לסיפור ילדותה ולסיפור הטראגי שמלווה את הספר אבל לא לבד, היא חוזרת עם בתה נינה ועם נכדתה גילי ואיתם בא גם רפאל אהובה הנצחי של נינה.
הם נוסעים למושבת העונשין גולי אוטוק שם ורה היתה, שם עברה כלואה ושם התמודדה עם תוצאותיה של דילמה רבת משמעויות עבור עתידה והדורות הבאים שלה.
ההתמודדות של ורה שהתחתנה עם קצין לא יהודי, הצטרפה למחתרת של טיטו במלחמה נגד הנאצים ולמרות זאת שילמו שניהם מחיר כבר לאחר המלחמה עקב עריצותו של טיטו.
בחירתה של ורה בין נאמנותה לבעלה שנאסר ואמרו לה שהוא מת לבין נאמנות לביתה הקטנה גבה מחיר כבד ובחירתה הובילה אותה למושבת העונשין. לאחר שיחרורה היחסים בינה לבין בתה לא שוקמו והסיפור מלווה את המשפחה לאורך הדורות.
גרוסמן יותר כאן סיפור בין דורי, תיקון עמוק ומסע לריפוי פצעי הנפש, השלמה והתחלה של משהו אחר, זה סיפור על נטישה, על אהבה, על בחירה.
הספר הזה התחיל אצלי לאט ונכנסתי אליו בעוצמה רק לקראת האמצע, ועד סופו לא יכולתי לעצור מלקרוא אותו.
גרוסמן נפלא כהרגלו בספר מרתק.
מומלץ.