היו זמנים בארגנטינה / אנדרס נאומן
הוצאת תשע נשמות
309 עמודים
מספרדית: מיכל שליו

אנרס נאומן הוא סופר ארגנטיני מאוד מעניין, אהבתי את ספרו הקודם שפורסם בתשע נשמות "לדבר לעצמנו" שמאוד נגע בי, הוא יודע לספר סיפור.
בכלל תשע נשמות מביאה לנו כל פעם את מיטב הסופרים הלטיניים העכשויים ומבחינתי זו הגדולה העיקרית של ההוצאה המצוינת הזו, לחשוף את הקורא הישראלי לספרות לטינית עכשוית וזה מעבר לספרות הקלאסית שהיא דואגת לתרגם לנו מדי פעם וחושפת אותנו לסיפורים ונובלות קצרות של מיטב הסופרים בכל הזמנים.
נאומן בספר הזה מביא אותנו לארגנטינה מולדתו והוא מתחיל את הספר בסקירה הסטורית של כמה עמודים על ארגנטינה במאתיים השנים האחרונות.
מכאן מתחיל נאומן לספר לנו את תולדות משפחתו, ההסטוריה המשפחתית ואנקדוטות מחייו.
אין כאן עלילה, ולא צריכה להיות עלילה, אין כאן סיפור רציף ומובנה כרונולוגית ואין צורך שהוא יהיה כזה, נראה שבתוך האי סדר של הספר הזה יש המון סדר מחושב.
הספר בנוי מפרקים קצרים וכך לקןורא יש הזדמנות לעכל כל סיפור וסיפור.
משפחתו של נאומן לאורך הדורות היא בעצם סיפורה של ארגנטינה,
ארגנטינה של המאה ה19, ארגנטינה של השלטון הצבאי האכזר, ארגנטינה של שנות השמונים והתשעים וגם ארגנטינה כפי שנאומן חווה אותה כילד.
הספר מסתיים כשמשפחתו של נאומן עוזבת את ארגנטינה ועוברת לספרד וזה חלק מרגש ונוגע.
חלק מהספר מצחיק, חלק נוגע ללב וחלק קורע לך את העור בעצמות, בעיקר הקטעים שמדברים על אכזריות השלטון הצבאי.
מומלץ.