הדיירים של מונבלום / אדוארד לואיס וולאנט
ערבי נחל/ ידיעות ספרים
248 עמודים
מאנגלית: רנה ורבין

יש ספרים שיש להם ניחוח קצת ישן, גם אם לא היו אומרים לך תקופה היית מזהה את התקופה לפי הכתיבה או לפני הנושא ובספר הזה יש ניחוח חזק של ארצות הברית בתחילת המחצית השניה של המאה העשרים, יש בספר הזה זרימה קצת שונה ולוקח זמן להבין ולהכנס אליו אבל ככל שנכנסים יותר נהנים ממנו יותר.
נורמן מונבלום, סטודנט יהודי חולמני שמוצא את עצמו בגיל שלושים ללא מטרה מכוונת לחייו אחרי שלמד ללא הפסק וללא תועלת עובד אצל אחיו כגובה שכירות, בבעלותו של אחיו כמה בתי דירות שאותם הוא משכיר לאנשים בעלי אמצעים מועטים.
נורמן מתעניין אך ורק בכסף, במשכורת שלו ובחייו ולא במצוקות הדיירים שכולם חיים בדלות רבה ללא אמצעים ועם דירות ישנות ומתפוררות.
הדיירים עצמם הם מיקרוקוסמוס של ניו יורק והספר עובר יחד עם נורמן מדירה לדירה ואנחנו מכירים לאט לאט עוד פיסת אנושיות ועוד תרבות ואנשים.
לאט לאט משהו משתחרר אצל נורמן והוא מתחיל לראות דברים בתורה אחרת, הוא עובר שינוי ומתחיל לסייע לדיירים במצוקותיהם.
נורמן עובר תיקון בחייו ולאן השינוי הזה יוביל אותו אתם תקראו.
הספר מתאר היטב את הדמויות השונות, את הבדלי השפות והתרבויות והתוצאה היא ספר מהנה מאוד, מרגש ולעיתים מצחיק.
הדיירים של מונבלום ראה אור ב1963 ויש בו משהו שאפשר להלשיך אותו גם לחיינו היום ולראות איך אפשר להתבונן על אנשים קצת אחרת מנקודת המבט שלהם ולא רק מנקודת המבט הצרה והאגואיסטית של כל אחד מאיתנו.
מהנה ומעניין.