גן ההרדופים / רוזה ונטרלה
הוצאת שוקן
244 עמודים
מאיטלקית: ארנו בר

קודם כל הכריכה נורא יפה בעיני, יש בה משהו מאוד פסטורלי שמעיד על תוכן הספר,הרקע הקרמי השולט ולמטה כפר איטלקי ישנוני בצבעי אקוורל הוא מאוד שלו, מאוד יפה ועדין וגם שקט וכשנכנסתי לתוך הספר הרגשתי חלק מתיאורי הכריכה ומהתחושות שליוו אותי.
זהו עולם ישן ופטריארכלי של יחסי גברים נשים ברורים ביותר, לכל אחד יש תפקיד בעיירה.
זהו בעצם סיפורם של ארבע נשים, מרג'אלה האם, יותר מאם היא השראה עבור הבנות, קשוחה מאוד ויש אומרים בעלת כוחות כישוף.
והבנות רוזטה, קורנליה ודיאמנטה.
הספר עוקב בעיקר אחר קורותיה של דיאמנטה שמתמודדת כבר בתחילת הספר עם טרגדיה קשה כאשר היא מאבדת את חבר הילדות שלה בטביעה, לאחר מכן גם אביה הולך לעולמו בתאונה נוראית ומוזרה.
מכאן הסיפור ממשיך בתיאור קורותיה של המשפחה, מלחמת העולם השניה בפתח, הפאשיזם בשיאו, והבנות נישאות אחת אחרי השניה כולל אחת הבנות שנחטפת וגופה חולל כדי שתהיה חייבת להתחתן עם החוטף, והחיים אינם קלים לנשים בתקופה זו.
ההתמודדות עם הטרגדיות והתקופה המורכבת הופכת את הספר הזה לספר מעניין אך לא מעבר לכך, הוא ספר חביב שנקרא בצורה איטית ומרגיש קצת כמו טלנובלה מקוצרת.
אהבתי את תיאורי הבישולים והריחות ובכלל האוירה האיטלקית שתמיד עושה לי טוב.
בסך הכל ספר נחמד.