שיבה לריימס / דידיה אריבון
עם עובד
223 עמודים
מצרפתית: מיכל בן נפתלי
לא מזמן קראתי ספר מצוין נוסף שיצא בעם עובד, ספר צרפתי של סופר הומוסקסואל צעיר בשם אדואר לואי, הספר נקרא "הסוף של אדי", הוא השאיר עלי רושם חזק והוא מספר על התבגרותו של נער הומוסקסואל דחוי בחברה צרפתית שמרנית ומקובעת בעיירה קטנה מן המעמד החלש, לואי כתב בצורה מאוד כנה על תקופתו ועל השינוי שחל בו כשהוא יצא מאותה עיירה והחל לחיות את חייו הבוגרים העיר הגדולה ולהתפרנס מכתיבה.
הסיפור של דידייה אריבון מזכיר בצורה מסוימת את סיפורו של לואי אך יש גם שוני רב ועם זאת סיפורו וכתיבתו של אריבון סללה את הדרך לספרים כמו של לואי וכותבים אחרים שאזרו אומץ וחשפו את התמודדותם עם הדחייה של נטייתם המינית.
במקרה הזה אריבון שהוא סוציולוג צרפתי חשוב חוזר לעיירה בה הוא גדל ומתמודד עם השדים של ילדותו ונפתח אל עברו המורכב ואל המורכבות של השינוי שהתחול בו מהרגע שבחר לצאת מהעיירה אל חייו הבוגרים.
אריבון שעד אז עסק בעיקר במחקר סוציולוגי מופיע פתאום עם הממואר המורכב הזה שהוא נע בין כתיבה עיונית על החברה הצרפתית לבין ספר זכרונות מילדות ועד הרגע שבחר לצאת החוצה.
אריבון עם זאת העז לחזור ולהתמודד עם המורכבויות האלו רק לאחר שאביו האלים וההומופוב נפטר, המעבר הזה שהוא לא מעבר של סגירת חשבונות אלא יותר נסיון להבין את העבוד ולהזכר בו כחלק ממי שאריבון הוא היום וכמו כן לעמוד על הפערים העצומים של הילדות הקשה שלו בעיירת עוני נחשלת לבין האקדמיה שהיא העילית של העלית בצרפת ולמעמד הנחשב שלו היום בתחום הסוציולוגיה.
שיבה לריימס הוא ספר מצוין, אולי ספר חובה בעולם ההומופובי בוא אנחנו חיים, במציאות גם בפרובינציה שלנו בה אנו עדיין נתקלים בהומופוביה, בדחיה חברתית ואנשים שחיים בגטאות עוני ומתקשים להשתחרר מהם, להתפתח כבני אדם, ללמוד ולהשכיל וסיפורו של אריבון חריג בנוף הזה.
מרתק ביותר.
עם עובד
223 עמודים
מצרפתית: מיכל בן נפתלי
לא מזמן קראתי ספר מצוין נוסף שיצא בעם עובד, ספר צרפתי של סופר הומוסקסואל צעיר בשם אדואר לואי, הספר נקרא "הסוף של אדי", הוא השאיר עלי רושם חזק והוא מספר על התבגרותו של נער הומוסקסואל דחוי בחברה צרפתית שמרנית ומקובעת בעיירה קטנה מן המעמד החלש, לואי כתב בצורה מאוד כנה על תקופתו ועל השינוי שחל בו כשהוא יצא מאותה עיירה והחל לחיות את חייו הבוגרים העיר הגדולה ולהתפרנס מכתיבה.
הסיפור של דידייה אריבון מזכיר בצורה מסוימת את סיפורו של לואי אך יש גם שוני רב ועם זאת סיפורו וכתיבתו של אריבון סללה את הדרך לספרים כמו של לואי וכותבים אחרים שאזרו אומץ וחשפו את התמודדותם עם הדחייה של נטייתם המינית.
במקרה הזה אריבון שהוא סוציולוג צרפתי חשוב חוזר לעיירה בה הוא גדל ומתמודד עם השדים של ילדותו ונפתח אל עברו המורכב ואל המורכבות של השינוי שהתחול בו מהרגע שבחר לצאת מהעיירה אל חייו הבוגרים.
אריבון שעד אז עסק בעיקר במחקר סוציולוגי מופיע פתאום עם הממואר המורכב הזה שהוא נע בין כתיבה עיונית על החברה הצרפתית לבין ספר זכרונות מילדות ועד הרגע שבחר לצאת החוצה.
אריבון עם זאת העז לחזור ולהתמודד עם המורכבויות האלו רק לאחר שאביו האלים וההומופוב נפטר, המעבר הזה שהוא לא מעבר של סגירת חשבונות אלא יותר נסיון להבין את העבוד ולהזכר בו כחלק ממי שאריבון הוא היום וכמו כן לעמוד על הפערים העצומים של הילדות הקשה שלו בעיירת עוני נחשלת לבין האקדמיה שהיא העילית של העלית בצרפת ולמעמד הנחשב שלו היום בתחום הסוציולוגיה.
שיבה לריימס הוא ספר מצוין, אולי ספר חובה בעולם ההומופובי בוא אנחנו חיים, במציאות גם בפרובינציה שלנו בה אנו עדיין נתקלים בהומופוביה, בדחיה חברתית ואנשים שחיים בגטאות עוני ומתקשים להשתחרר מהם, להתפתח כבני אדם, ללמוד ולהשכיל וסיפורו של אריבון חריג בנוף הזה.
מרתק ביותר.
הספרים ואני 