הוצאת כרמל
100 עמודים
ספר שירה חביב בסך הכל של יצחק מאיר, מאוד אופטימי, שירים מתקופות שונות שרוכזו בספר אחד.
לא מצאתי כאן איזה מכנה משותף או איזו תמה אחידה, נראה שיש כאן שירים שמייצגים את יצחק מאיר האדם, את חייו ועולמו הפנימי והחיצוני.
רוב השירים מעידים על אופטימיות, על תקווה, על זכרון, עולם דימויים עשיר וחריזה יפה.
הרבה אנשים כותבים שירה ומפרסמים ואני תמיד שואל את השאלה מי מהם מצליח לחדור מבעד למעטפת העור האנושית ולחדור ללב כך שיישאר בתודעתנו שנים רבות.
מעטים המשוררים העושים זאת.
הספר הזה לא יחדור לי מתחת לעור ולא יהיה זכיר יתר על המידה אבל מדובר בשירה יפה בסך הכל, אופטימית ועם שפה יפה ועשירה וזה לא דבר של מה בכך.
"יש אררט מתחת למים.
בשך הגשמים הרותחים, בדעוך סערות הברקים,
אולי כבר בעת בה נפלו השמים
כבדים כעופרת למעמקים
ותהום פעורה נחנקה בקיאה,
אבני שתיה מותכות, וחמה
נשרפה כליל באש השקיעה
וחשכה פרצה מרחמה
של האדמה הבקועה,
והתבה האחת, היחידה,
שרדה את עצמה שסועה וקרועה
באוקינוס הקץ, וכבר שום חידה
לא נותרה סתומה ולא פתורה.
בעולם בו חדל גם שואל גם משיב-
ניבטה, מכוסה באדוה עכורה
בהירה, פסגת בראשית.
שוב עולם, שוב הרת
אררט"
"העת אינה יודעת אם היא עת לכל
והחפץ לא יודע מה ירצה אדם,
השקט לא יודע מה קורא הקול
הזועק קרוב כל כך מאדמה ודם.
והמלך לא יודע מה חולם הרש
והעבד לא יודע מה יש בחלון,
והשור אינו יודע מה מתמול חרש,
והעול אינו יודע פשר הקלון"
הספרים ואני 