אורב / סיון שיקנאג'י
איירה: אלינור נחאיסי
96 עמודים

באופן אישי אני מתמוגג מנובלות גרפיות כאלו, אני מתמוגג כי אני מרגיש שאני מחזיק ביד עבודה שהיא שיתוף פעולה מושלם בין כתיבה לאיור, כמו סימפוניה מרתקת של יצירה שמשלבת טקסט וויז'ואל אבל אחר, לא משהו שנתקלים בו בכל יום, מן יצירה אוונגרדית, מאוד חופשית.
אבל זו נובלה על אהבה, אבל מהי האהבה הזו בעצם, אין באמת חוקיות כשמדובר בנסיון שלנו לגשש אחר תשומת הלב של האחר, חוסר הנסיון שלנו לגשת, להבין את החוקיות של מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא ואיך אפשר ללמוד דבר כזה?
יש משהו מאוד גותי ואפל בסיפור הזה שנע על גבולות, שני בני נוער מבולבלים, אבודים, חשופים אך לא, מחפשים מפלט ומחפשים חום ובו זמנית לא יודעים איך, התקשורת לא קיימת.
המספר, נער, מנסה להגיע לליבה של נערה בשם חנית שאצל האמא שלה הוא נוהג להסתפר, אישה אלמנה עם סיפורים עליה מאחורי גבה.
הנער, המספר שלנו נכנס יום אחד לחדרה של חנית שכולם ראו בה עורב אך הוא ראה בה ציפור יפייפיה וצפה בה עירומה, החשיפה הזו, המעמד הזה, החשיפה הפיזית עוררה את הרצון לחשיפה רגשית אבל מה עושים מכאן?
הנובלה החדה הזו, הכואבת והנוגעת הזו היא מצומצמת במילים אבל המילים חזקות, חודרות, המינימליזם הזה נורא נוקב, דוקר ומעורר מחשבה.
אבל זה לא היה עובד כל כך טוב ללא האיורים המדהימים של אלינור נחאיסי, מדיות מעורבות, קווים חדים, טכניקות שונות, חלקן בצבע, חלקן בשחור לבן, חלקן אקספרסיביות, חלקן גרפיות, המאיירת מביאה את מגוון היכולות שלה והתוצאה היא נובלה גרפית שהיא קטלוג אמנות וריקוד טנגו של מילים וצבע.
כל עמוד הוא כזה שניתן לשקוע בו זמן רב ורק לחפש עוד ועוד פרטים ולנסות לחבר אותם עם הטקסט המינימליסטי, עם הטיפוגרפיה שהיא חלק בלתי נפרד מהכפולה, יש כאן השפעות של ג'ראלד סקארף, ג'קסון פולוק ועוד, יש כאן חשיבה גראפית שנראה ששום דבר כאן לא מקרי.
תענוג אמיתי של נובלה.
תעשו טובה לעצמכם ותרכשו את היצירה המיוחדת הזו.