דוניא / עודה בשאראת
הוצאת עם עובד
297 עמודים
מערבית: מיכל סלע
מי שמחליט לתפוס צד פוליטי מסוים הספר הזה לא יהיה קל עבורו אבל מי שבא עם ראש פתוח הספר הזה מעורר מחשבה ואי נוחות מסוימת ואני אוהב שספרות מעוררת בי מחשבות ואי נוחות.
אני חושב שחלק ממטרת הספרות גם בפרוזה היא לעורר אצלי תחושות ואולי גם לערער את השקפת העולם שלי, ספרות טובה אמורה לעשות זאת.
דוניא הוא ספר מתעתע קצת כי הדמות הראשית בספר, אותה אישה צעירה בשם דוניא (העולם) שחיה בכפר ערבי אי שם ברחבי ארצנו ויום אחד נעלמת היא בסך הכל טריגר לסיפור המרכזי של הספר והוא ערביי ישראל והטרגדיה של המגזר הזה מקום המדינה.
דמותה של דוניא מופיעה לזמן קצר בספר בתחילתו ובסופו ומן הסתם לא אספר מה עלה בגורלה אבל האישיו הוא הדמויות שבאות ומופיעות בספר ובעצם מספרות את סיפור הגירוש מהכפרים, ההתמודדויות עם המצוקות והקשיים של ערביי ישראל והקושי הגדול להתמודד עם עבר מורכב ועצוב בחלקו.
דוניא היא לא רק טריגר לדברים שעולים וצפים אלא סימבול לאותו כאב וקושי ועודה בשאראת מעביר את סיפורם של אותם אנשים ומשפחות בצורה כביכול שקטה אבל חודרת ונוקבת.
מצד שני, נותרתי עם תחושה שהפאזל לא הושלם, שכאילו משהו לא מסתדר לי עד הסוף בספר ומשהו חסר לי.
אני התקשיתי קצת עם העובדה שיש כאן איזה מן תעתוע על הקורא מבחינת הדמות המרכזית שבעצם כמעט ולא קיימת ורציתי יותר ממנה.
מדובר בספר שבא לתאר את גורלן של ערביי ישראל לאורך כמה דורות דרך סיפורם של אנשים בודדים ואני חיפשתי את דוניא.
ספר מעניין בסך הכל שמעלה נושאים חשובים ולא קל לקריאה בעיקר מבחינת תוכנו.
הספרים ואני 