אנטארקטיקה / קלייר קיגן
הוצאת תשע נשמות
250 עמודים
מאנגלית: תומר בן אהרון

קלייר קיגן הרשימה אותי עוד בספר הראשון שפורסם בעברית בהוצאת זיקים "ללכת בשדות כחולים" שהיה ספרה השני.
אנטארקטיקה היה ספר הביכורים שלה וזכה להצלחה גדולה ובצדק, מדובר בקובץ סיפורים מטלטל למדי ועוצמתי אבל הוא עוצמתי לא רק בגלל הסיפורים ותוכנם אלא בעיקר בעיני בגלל יכולת הכתיבה של קיגן והכשרון שלה לא להאכיל את הקוראים בכפית, קיגן סומכת על האינטיליגנציה של הקוראים שלה ורוצה שהם לאט לאט יעכלו את העלילה ואת הדרמה המתחוללת בה וזה נוכח כמעט בכל סיפור וסיפור בקובץ המצוין הזה.
יש מכנה משותף לרוב הסיפורים, הם רובם מתרחשים באירלנד, רוב הדמויות הראשיות הן נשים ורוב הסיפורים אם לא כולם מסתיימים באיזו טרגדיה.
אבל אירלנד לא נוכחת בסיפור למרות שהאירועים מתרחשים בה, הדמויות הנשיות כן, יש להן נוכחות וכאב גדול.
גבר שלוקח את ילדיו יחד עם האומנת לבקר אצל ידיד שאשתו נאנסה, אישה נשואה שמחליטה להתנסות בסקס עם גבר זר, גבר שבתו הלכה לאיבוד ולא שבה ועוד ועוד.
הסיפורים של קיגן נוקבים מאוד, משאירים את הקורא מהורהר ועם שאלות רבות על גורל הדמויות וההתמודדות שלהם לאחר העלילה שעלתה על הכתב, אין כמעט סיפור שמשאיר את הקורא אדיש.
רוב הדמויות בקובץ הסיפורים הזה חסרות שם, רוב ההתרחשויות חסרות מקום מדויק ועם זאת הכאב ניכר והדילמות גדולות.
דמויות שצמאות לאהבה, שלוקחות סיכונים, שמתמודדות עם הכאב ומחפשות תיקון.
קובץ סיפורים נהדר ומלא עוצמה.