הוצאת בלה לונה
207 עמודים
יש בספר הזה כמה דברים שסקרנו אותי לא רק כבלוגר אלא כאדם, הראשון זו העובדה שבשנתיים האחרונות אני מלמד יום בשבוע בקרית ארבע ומתוודע לאנשים שחיים בחברה דתית, לומד להכיר את אורחות חייהם ואת הקהילה שם וזו חוויה מעניינת במיוחד כשמחברת הספר באה מהרקע הזה והסיפור מתרחש בקהילה המוכרת לה, הדבר השני שמשך אותי לקרוא את הספר הוא נושא האובדן וההתמודדות איתו שכן אני עצמי חוויתי אובדן ויתמות ונאלצתי במהלך חיי להתמודד עם זה, עם ההשלכות של זה על חיים ועם הכיוון שזה לקח אותי אליו.
אנשים הם אנשים בכל מקום וילדים הם ילדים בכל מקום וההתמודדויות עם כאב ועם יתמות, הנסיון לשקם את חיינו ולהמשיך הלאה וגם לנסות לחזק אחרים זו משימה קשה ועל אחת כמה וכמה היא קשה לנער או נערה.
זה סיפור על התמודדות עם אובדן, התמודדות של אביתר שהתאלמן מזוגתו תחיה שנפטרה מתאונה ושל אחותה יפעת והדרך להתמודדות חווה בצידה אתגרים רבים.
מירב לוי כותבת ברגישות רבה ובשפה יפה סיפור של התמודדות עם אובדן ועם נסיון להתחיל מחדש ועושה זאת בצורה טובה.
ברור לחלוטין שמירב לוי כותבת מהמקום שלה ומתוך הקהילה שלה וגיבורי הספר שייכים לעולם האמוני ועם זאת כמו שציינתי בהתחלה אובדן והתמודדות שייכים לכלל בני האנוש וכבני אדם אנחנו לומדים להתגבר ולהתחזק ולקום על הרגליים לא משנה מאיפה באנו ומאיזו חברה או תרבות, או דת.
ספר רגיש ומלא כאב אך עם אופטימיות ותקווה בצידה.
הספרים ואני 