בואי / אורלי סיגל
כנרת זמורה
240 עמודים

"בואי" הוא ספר אניגמטי, שלושת הנובלות שבספר הזה שואבים אותך, הם מכניסים אותך לנפש הדמויות ולסערת הרגשות שהדמויות נמצאות בו, אורלי סיגל יצרה כאן דמויות עם עומק שמתמודדות עם אתגרים לא פשוטים שמסמלים שינו או תיקון בחייהם.
קשה להשאר אדיש לסיפורים האלו ולעומק של הדמויות כמו גם לאתגרים שהם ניצבים בפניהם, סוד, סוד שדורש תיקון, חיפוש אחרי אהבה וחום, חיפוש אישי של איחוד מחדש עם הזהות שלנו, עם מי שאנחנו בפנים.
בנובלה הראשונה בספר אנחנו מתוודעים לשרה, שמנסה לטפל בחממות שהשאיר לה בעלה המנוח, שרה שסוחבת איתה כאב מהילדות שגורם לקשיים עם הדור הנוכחי ועם ילדיה, ובעיקר עם ביתה.
הנובלה השניה הכי נגעה בי ובעיני היא הטובה בשלישיית הנובלות כאן, סיפורה של קצינה נשואה שהולכת לטיפולי פוריות, בניסיון ללדת ילד בריא, הקשיים שהיא עוברת והפחדים שלה לוקחים אותה למקומות חדשים בחיים ולגילוי עצמי מורכב שמצד אחד מייצר תיקון בחייה ומצד שני מייצר משבר קשה בזוגיות שלה.
סיפור מורכב ונוגע.
הסיפור השלישי מספר על שף בשם עומר שפגש כשלמד בפאריז את סופי הצעירה ועכשיו כשהוא מצליח ובעל משפחה אוהבת אמה של סופי מגיעה לבקר בישראל ואיתה סיפור כואב שמשאיר את עומר בצומת קבלת החלטות מורכבת וכואבת.
כל הגיבורים מתמודדים עם מצבים מורכבים ועם קבלת החלטות מורכבת ולא פשוטה אבל מעצימה ובעלת השלכות.
הסיפורים כתובים נפלא והם זורמים ומהנים למרות המורכבות הלא פשוטה של הסיפורים.
ספר טוב מאוד.