לילה במנהרה / רועי שוע־חיים
הוצאת מטר
135 עמודים

הווי לוחמים, כל כך הרבה ספרים מקומיים נכתבים על זה, על חוויות בקרב, במארבים, ביחידה, נראה שכל חייל חווה זאת אחרת, מרגיש אחרת, נראה שחוויה היא משהו סובייקטיבי, כל אדם חווה משהו בצורה שונה ורואה דברים בצורה שונה ובכלל נדמה שהצבא הוא משהו טראומטי עבור לוחם, המון משקעים וכאב מעבר לחברות ולהווי, לגיבוש ולהכרות עם אנשים שונים ממך כל חייל נושא עמו איזו טראומה לא פשוטה.
המחבר הוא יהודי אמריקאי שבא לארץ לגרעין והשתקע בקיבוץ שמיר (כותב הביקורת גדל כל חייו בעמיר כך שאנחנו סוג של שכנים ) ובתקופה שגר שם גם היה בצבא והחיים בארץ היו עבורו טריגר לכתוב את הספר הזה.
זהו ספר קצר וזוהי אינה ספרות מופת אבל הכתיבה הפשוטה והחיננית שכתובה בשפת היומיום, הפשוטה , הנכונה, הרגילה, עם הקללות והביטויים והסלנג, המחבר מנסה לחבר את הקורא למציאות ולהשתמש בשפה המוכרת לו ולא בשפה ספרותית גבוהה שתייצר ניכור בין הקורא לעלילה ויש כאן בעיני עריכה טובה וחשיבה טובה.
הספר הקצר הזה מתמקד באירוע מרכזי אחד של חטיפת חייל והנסיון וההתמודדות של הצוות והחברים לצאת מהערב הזה בשלום , המחבר מנסה לייצר עבור הקורא אווירה חזקה שתהפוך את הקורא לחלק מהאירוע, המוות, הכאב, הקושי, הבדידות, הכל שם ובכתיבה פשוטה.
אין מה לעשות, ספרים על צבא וחיילים נכנסים לנו לרגש ומשפיעים עלינו, אנחנו חיים את זה כל הזמן ביום יום, ברחוב, בתקשורת, החיילים ומה שהם חווים וכולנו כמעט היינו שם הם חלק מאיתנו.
ספר שכתוב טוב, מחובר ככל האפשר לאווירה היומיומית של החיילים והמציאות ונקרא מאוד מהר ובעניין.