המידות הקטנות / נטליה גינצבורג
תשע נשמות
174 עמודים
מאיטלקית: יונתן פיין

קראתי עד היום רק ספר אחד של גינצבורג הנפלאה ומאוד אהבתי את הרגישות שלה כסופרת פרוזה, הכתיבה שלה נוגעת וחודרת.
אני שמחתי לגלות שגינצבורג לא מאכזבת גם בכתיבת מסות, לא רק שהיא לא מאכזבת היא אפילו מצליחה לחדור יותר עמוק ומשאירה חותם גדול.
גינצבורג היא סופרת מופלאה בעיני, כמה עומק ופתיחות יש לה בכתיבה, כמה אומץ וצניעות, היא סופרת צנועה, אפשר להביא כל כך הרבה ציטוטים מהספר המקסים הזה שכל מסה בו מספרת פרק אחר בחייה של גינצבורג, מביאה אותנו לעולמה, לטרגדיות שלה, לסיפורים מבדרים ונחמדים, מחשיבה על חינוך, על הפאשיזם, על המלחמה העקובה מדם והשפעתה עלינו בני האדם הפשוטים, כל מסה מחברת אותנו למשהו אחר, משהו שמשאיר בנו חומר למחשבה ונותן לנו פרספקטיבה נוספת.
הציטוט הנפלא הזה מהמסה האחרונה בספר נחרט בליבי, יש לו משמעות כה עמוקה ויפה, “אני מאמינה שצריך לחנך את ילדינו לא למידות הקטנות, אלא למידות הנעלות. לא לחסכנות, אלא לנדיבות ולאדישות כלפי כסף; לא לזהירות, אלא לאומץ ולבוז לסכנה; לא לעורמה אלא לכֵנות ולאהבת האמת; לא לנימוס, אלא לאהבת הזולת ולביטול עצמי. לא לשאיפה להצליח, אלא לשאיפה לדעת ולהיות. (עמ' 139)
המסה עליה ועל בן זוגה שנרצח על ידי המשטר צמרר אותי, גינצבורג יודעת להעביר רגשות ותחושות ועושה זאת בכשרון רב ובצניעות, יש בכתיבתה המון ענווה וכנות.
אני חושב שזה ספר נפלא לשבת בו בסופ"ש חורפי, להתענג עליו, מכל מילה ומכל מסה, מומלץ בחום רב.