הסבך / עודד וולקשטיין
הוצאת דביר
164 עמודים

את עודד וולקשטיין אני מכיר בעיקר כמתרגם, כעורך וככותב אחרית דבר לספרים שאהבתי, טעמו הספרותי והיכולת שלו לתאר ולהעביר תמצית של ספרים היא נהדרת, במיוחד אהבתי את התרגומים שלו לנער האבוד של תומס וולף ול "הבז" של בייקר ואת שניהם מצאתי בספר האימה הזה.
מרגיש לי שוולקשטיין הושפע רבות מאדגר אלן פו ואולי גם מהדרך של מקארתי, יש בספר אפלה בלתי ברורה אבל גם אסביר למה התכוונתי כשראיתי את הנער האבוד ואת הבז בספר הזה.
יש בספר הזהיחסי אב ובן מאוד חזקים וחיפוש, וטבע, ואובססיה וכל אלו החיבור העצום לטבע ולמקום, הנסיון להיות אחד עם מה שמסביבנו והנסיון לפתור תעלומה כל אלו נמצאים בספר הזה שהוא לא קל לקריאה, וולקשטיין כותב בשפה מאוד גבוהה, מאוד אניגמטית, מאוד תובענית והקורא חייב להתמסר לזה.
זה לכאורה רק 160 עמודים אבל התובענות של הטקסט גורמת לנו לקרוא את הספר לאט, להבין אותו בקצב שלנו ולהבין מה קורה כי כל הזמן משהו מתרחש, משהו משתנה, משהו אורב לקורא כמו גם לאב שמחפש אחר בנו וחברו.
אב אחד לוקח את בנו וחברו לטיול בפארק עירוני, הטיול הוא לא טיול רגיל, האב משתיל משימות לילדים, מאתגר אותם, יוצר עבורם עולם בתוך עולם, מסתורין, הרפתקאה ופחד.
אבל הטיול וההרפתקאה הזו הופכת למשהו אחר, שטני, אפל ומסתורי ונראה שהיוצרות מתהפכות והדמיון הופך למשהו אחר, אולי למציאות חדשה ואולי לא.
הספר הזה מתעתע בקורא ושפתו הגבוהה גורמת לקורא להיות חלק מהעולם ולנסות להבין אותו וזה לא פשוט.
וולקשטיין הוא אמן של מילים לדעתי, הוא יודע לכתוב והוא מעביר לנו הרפתקאה סטיבן קינגית עם המון השפעות מספרי אימה מסוגים שונים ויוצר כאן משהו אחר.
זהו לא ספר קל ואני לא אוהב את המושג מיטיבי לכת אבל הכתיבה של וולקשטיין היא אחרת וצריך להתחבר אליה אבל מי שיקרא את הספר הזה צפוי לחוויה אחרת.
מומלץ.