בריכה עירונית / אדוה בולה
כנרת זמורה ביתן
206 עמודים

הכריכה של הספר הזה מאוד מושכת, אבל מעבר למשיכה ולבולטות שלה בין המדפים וזה בין השאר מה שגרם לי לרצות ולקרוא את הספר יש בה המון נקיון ומסתורין וזה משהו שמלווה את אופיו של הספר לכל אורכו.
הבריכה כמו הנפש האנושית היא קליפה, שכבה דקה מעל, לפעמים אפשר לראות מה מתחולל בפנים ולפעמים לא אבל בפנים, למטה, בעומקים, מתחוללים הדברים, שם הנפש סוערת, שם החוויות קורות, שם אנחנו מתמודדים עם הקשיים ולא תמיד רוצים או מסוגלים לחשוף ולהיחשף.
המים הם כמו הנפש והבריכה היא מטאפורה לכך.
הבריכה היא גם מקום למפגש אנושי, אותם אנשים שבאים בגפם לשחות, להיות עם עצמם אך גם להתמודד עם אנשים, לפגוש אנשים, עבור חלק מגיבורות הספר הבריכה היא אסקפיזם לחייהן, להתמודדות עם הקשיים.
הבריכה היא מקום להתנגשות בין הרצון לשחות לבד, אתה לבד במסלול שלך, אולי מסלול חייך, למפגש עם אנשים, חלקן ברצונך וחלקן בעל כורחך.
הדמויות הראשיות הספר המקסים הזה של אדוה בולה כולן נשים, כל אחת מהן מתמודדת עם אתגר כזה או אחר ואנחנו הקוראים נחשפים לחייהן כשהמכנה המשותף לכולן זה שהן מגיעות לבריכה ושוחות שם.
הבריכה היא מקום מינימלי לאלה ששוחים, אישי ואינטימי, כל אחד בוחר את המסלול שלו ושם הוא לבדו, בשחיה אפשר לחשוב, להרהר ולהתמודד עם דברים וסערות בתוכך כשאתה במים.
כמו הבריכה הנובלות מאופקות, שקטות אך חודרות עמוק, כואבות, מרגשות ונוגעות.
אדוה בולה יצרה ספר שהוא מאוד נוגע ושקט, אבל למטה בפנים סוער.
אהבתי את הסיפור הראשון על אישה שמתמודד עם מחלה קשה והבריכה היא מקום המפלט עבורה בדרך מסוימת.
כל סיפור הוא עולם ומלואו, כל אישה בספר היא עולם ומלואו.
ספר עדין שנקרא לאט ומיוחד בדרכו.