אנשים כמונו / נעה ידלין
הוצאת כנרת זמורה
288 עמודים

האמת היא שזה הספר הראשון של נעה ידלין שיוצא לי לקרוא, לא קראתי את זוכה פרס ספיר או את הספר הקודם והספר הזה גרם לי לחשוב על פערים בחברה הישראלית, לפעמים כגודל הציפיות שלנו כך גודל האכזבה או גודל התדהמה בין מה שקיווינו לו או ייחלנו לו לבין המציאות, המציאות נוהגת לטפוח על פנינו יום אחר יום ולהראות לנו את העולם כפי שהוא, את האנשים כפי שהם ואת המוכנות שלנו כבני אדם לקבל את המציאות או לחיות בחלומות אחרים.
אסנת ודרור הם זוג נשוי ואמיד יחסית שיוקר המחיה גרם להם לשנות כיוון ולבנות בית בשכונה שנחשבת פחות יוקרתית אבל מאפשר להם לבנות את בית החלומות שלהם, הציפיות שלהם מעצמם גורמת להם לחשוב שקבלת הפנים תהיה מלבבת ונחמדה אך הם מגלים שהעולם הוא לא לפי רצוננו במקרים רבים.
השכן אינו מרוצה מנוכחותם, חוסם להם את הרכב בחניה, תא הדואר מתקמט וגדודי תיקנים נכנסים אליהם הביתה.
שכנים אחרים מגדלים כלבים חזקים וגדולים שגורמים לזוג לתהיות לגבי מטרת הגידול, ביתם המתבגרת גם היא מגלה סימני מרידה וההורים חושבים שהיא מעורבת במעשה חרם על ילדה אחרת.
האירועים נופלים על הזוג די מהר והם מתלבטים איך להתמודד עם כל זה.
הספר לא טלטל אותי אבל הוא גרם לי לחשוב על זוג בורגני פריווילגי יחסית שחושב שכולם צריכים ליישר קו עם המציאות הקיומית שלהם ולפעמים מה לעשות, לא כולם אותו הדבר, המקום הזה בין התמודדות עם הורות של מתבגרת, עם ציפיות של בניית בית יפה, קנאה, צרות עין, שיפוט אחרים, גזענות ועוד הם בעיות שעולות בספר זה ועם אלו אסנת ודרור מתמודדים בספר זה.
כמו שאמרתי קודם הספר לא טלטל אותי אבל גם במקום הלא נוח שנעה ידלין מעמידה את הזוג היא מעמידה כל אחד מאיתנו במחשבות על שכניו, המיקום שלו ביחס לציפיות שלו והתסכול מכך שהדברים לראשונה לא מסתדרים כפי שמצפים שהם יסתדרו.
הכח של הספר בעיני הוא היכולת של ידלין להכניס אותנו לעולמם של הדמויות ולהרגיש את ההתחבטויות שלהם, הדילמות והקושי.
בסך הכל ספר טוב.