מגבריות לחירות / אמנון טולידאנו

מגבריות לחירות / אמנון טולידאנו
הוצאת שולחן כתיבה
185 עמודים

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הזה חשבתי לעצמי, מה זה בעצם גבר? מהי תפיסת הגבריות ולאורך כל הספר לא מצאתי את עצמי באותן סימפטומים או נקודות מבט של תפיסת הגבריות בחברה שלנו כאילו אני שייך לסקטור אחר במגדר שלי.
אבל הרי אני גבר, גבר סטרייט, נורמטיבי ועדיין אני לא עונה על אף אחד מהקטגוריות, מעולם לא עסקתי בתחרויות או בנסיון להוכיח את הגבריות שלי, מעולם לא הלכתי אחרי קבוצה או מנהיג או חיפשתי דרך להתבלט כגבר, ועוד וזה חידד אצלי את המחשבה שיש יותר מתפיסה של מהו גבר בעידן של היום,
נראה כי בעידן של היום גבר יכול שונה מהתפיסה המקובלת וממודל הגבריות שהיה ועודנו נתפס היום כי אם פעם הייתי שונה היו תופסים אותך כסיסי או הומו וזה היה סוג של גנאי היום יש תחושה שהמנעד התרחב וגבר יכול להחשב גברי גם אם הוא לא באמת מתנהג לפי התפיסה המקובלת השמרנית.
אבלכאן בספר הזה טולידאנו מביא לנו את ההשפעה שלנו גם של כאלה שחושבים שהם קשובים יותר, מכילים יותר ורגישים יותר של תפיסת הגבריות בחברה על חיינו, ולא רק על חיינו אלא ההשפעה ניכרת מילדות עד הבגרות ומשפיעה על הזוגיות שלנו, עידן ה #metoo
חידד את העובדה שגברים רבים לא מבינים בעצם שהם פוגעים בנשים או מטרידים אותם וחלקם רואים בזה איזו התנהגות מקובלת על פי אותה תפיסת גבריות מסוימת, הם פתאום הופכים למטרידים ונבלים וחלקם לא מבין למה הרי בעולם הפטריארכלי שבו הם גדלו אף אחד לא חינך אותם לרגישות, הכלה או הקשבה לצד השני או הבנה של הצד השני, ההבדלים בין גברים לנשים גדולים מאוד והעידן החדש גרם לגברים לשנות את כל מה שהם הכירו וחשבו שנכון.
השינוי הזה לא פשוט עבור גברים רבים.
הספר מביא נקודות מבט רבות שמראות את הקשיים שיש לגברים בגלל אותו לחץ להוכיח את גבריותם להתפתח כבני אדם קשובים יותר בחברה ובעולם של היום הרגיש יותר.
עם חלק מהנקודות הסכמתי ועם חלק לא אבל הספר עצמו מעניין ומאיר עיניים.
מה שכן אני התבוננתי בעצמי בזכות הקריאה בספר הזה וגיליתי שאני מודל אחר של גבר, הספר מאיר עיניים כי הוא אומר אולי את מה שרובנו הגברים ידענו אבל לא ידענו אולי איך להתמודד עם אותם דברים שנראים לנו מובנים מאליהם ואיך קצת לשחרר את זה כדי לפתח תקשורת מכילה וטובה יותר מול המין השני.
אני לא בטוח שהמילה חירות מתאימה לספר הזה כי אני לא חושב שגברים כבולים במן שלשלאות שלא נותנות להם להיחלץ מהגבריות שלהם כי אין בגבריות שום דבר רע, אבל במקביל לרצון שלנו כן להיות גברים יש את הרצון להתבונן באחר וזה צריך להתחיל בחינוך מגיל צעיר.
ספר מעניין עם דוגמאות נהדרות ולא רק לגברים.

גטו ורשה- הסוף / חוי דרייפוס

גטו ורשה- הסוף / חוי דרייפוס
הוצאת יד ושם
533 עמודים

את סיפור מרד גטו ורשה כמעט כל מי שחי כאן מכיר, אחד הסיפורים האירועיים והחשובים שמסופרים במדינה שלנו ושמתווים את הדרך לתחושה של מלחמה וחוסר רצון להכנע להחלטות הנאצים לגבי השילוחים למחנות המוות.
הסיפור על המרד מסופר בכל מקום ונלמד בכל מקום, אך האירועים שקדמו למרד, חיים היהודים בגטו, ההתמודדויות עם הקשיים הרבסים שלפניהם ועוד מתוארים היטב בספר הזה של חוי דרייפוס שהוא ספר עיוני מקיף מאוד ומעשיר מאוד שמלמד המון על החיים בגטו הקשה הזה.
חוי דרייפוס מביאה כאן מחקר אקדמאי מקיף ומעשיר שנותן לנו המון ידע ונקרא לאט ובסבלנות עקב עומס עצום של פרטים ונקרא בעניין רב, זהו לפחות עבורי הספר הכי חשוב ומקיף שקראתי אודות החיים בגטו ורשה ועל המרד.
הספר של דרייפוס מתמקד בעיקר בין אפריל 1942 ל יוני 1943
חלק מהקטעים שמדברים על החיים בגטו זעזעו אותי מאוד, חלקם ממש גרפיים וקשים, חוי מתמקדת בתיאור אורח החיים והנסיון לשמור על נורמליזציה, הרעב הקיצוני והמאבק על כל כיכר לחם ניכר וכואב .
מדובר בספר נהדר שדורש סבלנות רבה בקריאה שלו.
חיים שנעים בין תקוה לבין כאב גדול בעיקר כשהיהודים מבינים לאן הם הולכים להישלח.
הספר מתאר גם את עבודת היודנראטים והנסיונות שלהם לשמור על נורמליזציה בגטו.
אפשר להרחיב רבות על הספר הזה ולהביא תיאורים עמוקים ורחבים יותר אך אני חושב שצריך לקרוא לבד ולהתעמק בו כי העושר בו רב והתיאורים בו רבים ומעניינים.
ספר מקיף ומעניין במיוחד.
מומלץ.