הסיפור של הזקן הטוב והנערה היפה / איטלו סבבו
תשע נשמות
102 עמודים
מאיטלקית: יונתן פיין
איטלו סבבו נותן לנו כאן סיפור עדין ויפה שיש בה לא מעט נושאים שאפשר להרהר בהם ולחשוב עליהם לאחר קריאת הנובלה הזו אבל לפני הכל מדובר בנובלה מאוד עדינה ואיטית שיש בו זקנה ורגש, תשוקה וחיבור בין דורי בין אנשים שונים גבר מבוגר ונערה צעירה וככל שהספר מתקדם אנחנו נחשפים לעוד רובדים ועומקים בכתיבתו של סבבו והניסיון לגרום לקורא לראות את הזקנה קצת אחרת בדיוק כמו אותה ירושה שהזקן מנסה להשאיר לדורות הבאים אחריו.
זהו קשר שמתחיל בנסיעה בחשמלית בה הנערה עובדת כנהגת והתשוקה של הזקן אליה גורמת לו להציע לה עבודה, מכאן מתחילה התנהגות אובססיבית של הזקן כלפי אותה נערה בת עשרים והרצון להשיגה אבל בעיקר מהכמיהה שלו אליה והרצון להרגיש שוב צעיר יותר, פחות עייף יותר, פחות מבולבל.
התעכבתי בניסיון להבין למה בחר הסופר לתאר את הזקן כטוב ואת הנערה כיפה כי יש בזה משהו שמסמל את הזקנה מול הצעירות, כשאתה זקן אתה טוב, אתה במקום בטוח יותר, מוחל יותר וכועס פחות, עברת מספיק ועכשיו אתה רוצה לתת לא ממקום אלטרואיסטי אמנם אבל לתת וכשאתה צעיר אתה יפה, זוהר, חלק אתה חי.
כמובן שיש כאן מן ההכללה אבל כך אני הבנתי זאת.
הספר מתפתח לספר הגות כמעט, מחשבות של הזקן על מצבו ומה הוא ישאיר לדורות אחריו, מה תהיה מתנתו, מהן מעלות הזקנה ואיך הוא יעביר זאת הלאה.
הספר הזה זרק אותי קצת ל"על הזקנה" של קיקרו (הוצאת נהר) שמדבר על מעלות הזקנה אמנם בתקופות שונות אבל הרגשתי את החיבור הזה בנובלה של סבבו.
ספר עדין וחכם של סופר נפלא שהוא עוד חלק בסדרה הנפלאה של "פה לאוזן" של תשע נשמות
תשע נשמות
102 עמודים
מאיטלקית: יונתן פיין
איטלו סבבו נותן לנו כאן סיפור עדין ויפה שיש בה לא מעט נושאים שאפשר להרהר בהם ולחשוב עליהם לאחר קריאת הנובלה הזו אבל לפני הכל מדובר בנובלה מאוד עדינה ואיטית שיש בו זקנה ורגש, תשוקה וחיבור בין דורי בין אנשים שונים גבר מבוגר ונערה צעירה וככל שהספר מתקדם אנחנו נחשפים לעוד רובדים ועומקים בכתיבתו של סבבו והניסיון לגרום לקורא לראות את הזקנה קצת אחרת בדיוק כמו אותה ירושה שהזקן מנסה להשאיר לדורות הבאים אחריו.
זהו קשר שמתחיל בנסיעה בחשמלית בה הנערה עובדת כנהגת והתשוקה של הזקן אליה גורמת לו להציע לה עבודה, מכאן מתחילה התנהגות אובססיבית של הזקן כלפי אותה נערה בת עשרים והרצון להשיגה אבל בעיקר מהכמיהה שלו אליה והרצון להרגיש שוב צעיר יותר, פחות עייף יותר, פחות מבולבל.
התעכבתי בניסיון להבין למה בחר הסופר לתאר את הזקן כטוב ואת הנערה כיפה כי יש בזה משהו שמסמל את הזקנה מול הצעירות, כשאתה זקן אתה טוב, אתה במקום בטוח יותר, מוחל יותר וכועס פחות, עברת מספיק ועכשיו אתה רוצה לתת לא ממקום אלטרואיסטי אמנם אבל לתת וכשאתה צעיר אתה יפה, זוהר, חלק אתה חי.
כמובן שיש כאן מן ההכללה אבל כך אני הבנתי זאת.
הספר מתפתח לספר הגות כמעט, מחשבות של הזקן על מצבו ומה הוא ישאיר לדורות אחריו, מה תהיה מתנתו, מהן מעלות הזקנה ואיך הוא יעביר זאת הלאה.
הספר הזה זרק אותי קצת ל"על הזקנה" של קיקרו (הוצאת נהר) שמדבר על מעלות הזקנה אמנם בתקופות שונות אבל הרגשתי את החיבור הזה בנובלה של סבבו.
ספר עדין וחכם של סופר נפלא שהוא עוד חלק בסדרה הנפלאה של "פה לאוזן" של תשע נשמות
הספרים ואני 