את המוות את רוצה לראות בעיניים / אורית וולפיילר
הוצאת הקיבוץ המאוחד
159 עמודים

יש משהו במקצוע הספרנות שמשדר בדידות, אדם מוקף ספרים כל היום, הספרים הם עולמו והם חייו ולעיתים הבחירה להיות מוקף בספרים יכול לשדר סוג של אסקפיזם, התנתקות מהעולם הקשה והמורכב שעובר על אדם והניסיון ליצור לעצמו סוג של בועה ששומרת עליו ומגינה עליו מפני הקשיים בעולם החיצוני.
מעניינת בעיני הבחירה של המחברת בבחירת המקצוע של גיבורת הספר "מירי", כי ככל שהתעמקתי בספר הבנתי את החיבור ובעיני הוא לא מקרי.
מירי כדמות כל חייה חיפשה הגנות, מגננות, לא סתם היא לבד, אבל מירי היום צריכה להתמודד עם משהו שקצת גדול עליה והיא לסעוד את הוריה הנזקקים, זה דורש ממנה לחשוב מחוץ לקופסא על פתרון יצירתי ומעניין כי לבד היא לא מסוגלת גם בנוכחות המטפלת של הוריה היא מרגישה לבד.
מירי מקצצת את משרתה בספריה ורוכשת באינטרנט בובת מין מתנפחת בשם קונצ'יטה אריבדרצ'י.
הבובה המתנפחת הופכת להיות נוכחת בבית ולמרות הפאסיביות שלה ההורים של מירי נקשרים אליה כל אחד בדרכו ומתייחסים אליה כאל בת בית ושותפה לעזרה.
מירי רואה בה כתומכת בתקופה הקשה, והנוכחות שלה עוזרת למירי לתת את היחס הראוי והנחוץ להישרדותם ואולי גם להישרדותה.
אנחנו נזרקים אחורה לסיפור עלייתם של ההורים להתמודדותם בתקופה קשה בעברם ולחיבור של זה לאיך שמירי גודלה וחונכה והתחושה שלה שהיא חייבת ליצור סוג של המשכיות להוריה.
הטיפול של מירי בהוריה הוא התיקון הנחוץ עבורה להמשך תקין של חייה.
למרות שהספר יחסית דק הקריאה בו איטית, קשה ומורכבת, גם בגלל השפה הגבוהה והנושא המורכב והלא פשוט.
אורית וולפיילר עומדת בזה בגבורה ומביאה ספר לא קל לעיכול, לא מתחנף ולא מנסה לרצות את הקוראים אלא לתת להם להתמודד עם נושא קשה שרבים מאיתנו עברו כשהיינו צריכים לסעוד את הורינו ולטפל בהם.
ספר מלא חמלה ורגש, משפחתיות ואהבת אדם, אהבת אם ואב ואהבתם לביתם.
מומלץ.