פקרובסקי הוא תופעה בעיני, כבר בספרו הקודם "פרבולה של הצלחה" הוא כבש אותי.
את קובץ הסיפורים הראשון "מטאטא וסיפורים אחרים" לא קראתי אבל החלטתי שמעתה והלאה אקרא כל ספר שלו שיצא לאור.
פקרובסקי מעבר להיותו אינטיליגנט מעבר לממוצע הוא איש משכיל ועשיר בידע רב בספרות, אמנות, פילוסופיה ועוד, האיש חי את העולם ומצליח להביא דרך סיפוריו סיטואציות שמתחברות עם המציאות המורכבת בה אנחנו חיים.
סיפוריו נעים בין בדיון ופרוזה קצרה לבין הגות משעשעת של תפיסת המציאות עם אירועים שמתרחשים בסביבתו הקרובה ומקרינים לעולם החיצון.
שנים שפקרובסקי עובד למחייתו כשומר בשכר מינימום, הוא חי בבת ים והקיטוב הזה בין עבודתו הפשוטה לבין השכלתו הרחבה והבנתו את העולם מאפשרת לו לגעת בלב הקוראים בסיפוריו.
אני לא נכבש בקלות ולא תמיד אני מתחבר לסיפורים קצרים, צריך להיות משהו מאוד מיוחד ושונה כדי שזה יתפוס אותי ופקרובסקי מצליח.
הסיפור ששמו עשר אגורות הוא הכי מוצלח בקובץ בעיני בו פקרובסקי מספר איך הוא החליט לנסות למכור את העיתון החינמי ישראל היום בעמדת השמירה שלו בעבור עשר אגורות לגליון ודרך זה לעזור לקשישים עם הכסף שירוויח והוא מסתבך עם רשויות החוק.
פקרובסקי משלב בסיפוריו הגות, אמנות ואת עולם התוכן הכה עשיר שלו בכתיבה שמצד אחד גבוהה מאוד ומצד שני כה נגישה לציבור הרחב ואינה מתנשאת והיא כך כי הוא נוגע בעצבים החשופים של המציאות הישראלית הכה כואבת של הגירה, עוני, מצוקת דיור ועוד.
פקרובסקי כותב על הכתיבה עצמה ועל האי כתיבה, כותב על חייו ועל חיי כולנו ומצליח לעשות זאת היטב.
אחרית הדבר של בני ציפר אולי האיש שגילה את פקרובסקי וחשף אותו לקהל הישראלי היא מרתקת כי ציפר מנתח את התופעה היטב ומדבר על כתיבתו של פקרובסקי והסיבה שהוא כה מצליח וגם את הסיבה העצובה למה כל כך הרבה כותבים מעולים בשפה הרוסית שגרים כאן לא מצליחים הם לגעת ולהתפרסם כמו פקרובסקי.
מומלץ בחום רב.