אני טיטובה, מכשפה שחורה / מאריז קונדה
הוצאת נהר
226 עמודים
מצרפתית: אביטל ענבר
לפני כמה חודשים הכריזה ועדת פרס נובל האלטרנטיבית על זכייתה של הסופרת מאריז קונדה בפרס, זה הספר היחידי שיצא בעברית והוא ספר חשוב ומעניין בדיוק כמו רוב הספרים שהוצאת נהר בנהדרת מוציאה, ספרים עם נגיעות פוליטיות, חברתיות חשובות וחזקות לאורך תקופות, וכאן היא הראשונה לזהות את חשיבותה של קונדה ותרגמה ספר זה.
טיטובה היא דמות אמיתית והסיפור נע בין סיפור הסטורי לבדיון שכן קונדה לקחה את סיפורה של טיטובה והרחיבה אותו, הוסיפה לו דמויות ונותנת לסיפור נפח עלילתי מעניין.
הסיפור מתאר אירועים הסטוריים בעיירה האמריקאית סיילם שבהם הרשיעו והוציאו להורג נשים וגברים שהיו חשודים בכישוף ושימוש במאגיה שחורה, חלקם וביניהם טיטובה נכלאו לזמן ממושך.
טיטובה היתה שפחתו של סמואל פאריס, יש אומרים שהיתה אנדיאנית ומעט ידוע על עברה אבל קונדה נתנה לזה זהות אפריקאית והיא היתה בתה של שפחה בברבדוס שנאנסה על ידי מלח אנגלי, טיטובה ראתה איך מוציאים את אימה להורג בתליה.
היא ניחנה בכוחות על טבעיים שניתנו לה על ידי מי שגידלה אותה רופאת אליל בשם מאן יאיא ולבסוף הגיע לשרת את סמואל פאריס שנדד לסיילם ושם בקהילה הזו, קהילה כביכול מודרנית לאותה תקופה אך דתית ואחוזת חרדות ופחדים, הסטרית מפחד מכישוף ואף מוצגת כגזענית, שונאת כל מי שלא לבן ושמרנית להחריד.
טיטובה יחד עם עוד שני נשים שרה גוד ושרה אוסבורן היו הראשונות להיות מואשמות בכישוף ונכלאו.
קונדה מרחיבה את הסיפור כאשר מוסיפה לה דמויות שונות שאיתן טיטובה נפגשת עם דמויות טרגיות נוספות ובכך המחברת מראה תמונה קודרת של תקופה קודרת ואכזרית למדי.
זהו ספר שעוסק בנושאים רבים של שחרור האישה, גזענות ושנאת האחר, שמרנות דתית ומקארתיזם של מי שנחשד בכישוף בעיקר עקב סטריאוטיפים, סטיגמות והאשמות שווא.
ספר חשוב ומעניין של סופרת מעניינת שמקווה שיתרגמו עוד מספריה.
הוצאת נהר
226 עמודים
מצרפתית: אביטל ענבר
לפני כמה חודשים הכריזה ועדת פרס נובל האלטרנטיבית על זכייתה של הסופרת מאריז קונדה בפרס, זה הספר היחידי שיצא בעברית והוא ספר חשוב ומעניין בדיוק כמו רוב הספרים שהוצאת נהר בנהדרת מוציאה, ספרים עם נגיעות פוליטיות, חברתיות חשובות וחזקות לאורך תקופות, וכאן היא הראשונה לזהות את חשיבותה של קונדה ותרגמה ספר זה.
טיטובה היא דמות אמיתית והסיפור נע בין סיפור הסטורי לבדיון שכן קונדה לקחה את סיפורה של טיטובה והרחיבה אותו, הוסיפה לו דמויות ונותנת לסיפור נפח עלילתי מעניין.
הסיפור מתאר אירועים הסטוריים בעיירה האמריקאית סיילם שבהם הרשיעו והוציאו להורג נשים וגברים שהיו חשודים בכישוף ושימוש במאגיה שחורה, חלקם וביניהם טיטובה נכלאו לזמן ממושך.
טיטובה היתה שפחתו של סמואל פאריס, יש אומרים שהיתה אנדיאנית ומעט ידוע על עברה אבל קונדה נתנה לזה זהות אפריקאית והיא היתה בתה של שפחה בברבדוס שנאנסה על ידי מלח אנגלי, טיטובה ראתה איך מוציאים את אימה להורג בתליה.
היא ניחנה בכוחות על טבעיים שניתנו לה על ידי מי שגידלה אותה רופאת אליל בשם מאן יאיא ולבסוף הגיע לשרת את סמואל פאריס שנדד לסיילם ושם בקהילה הזו, קהילה כביכול מודרנית לאותה תקופה אך דתית ואחוזת חרדות ופחדים, הסטרית מפחד מכישוף ואף מוצגת כגזענית, שונאת כל מי שלא לבן ושמרנית להחריד.
טיטובה יחד עם עוד שני נשים שרה גוד ושרה אוסבורן היו הראשונות להיות מואשמות בכישוף ונכלאו.
קונדה מרחיבה את הסיפור כאשר מוסיפה לה דמויות שונות שאיתן טיטובה נפגשת עם דמויות טרגיות נוספות ובכך המחברת מראה תמונה קודרת של תקופה קודרת ואכזרית למדי.
זהו ספר שעוסק בנושאים רבים של שחרור האישה, גזענות ושנאת האחר, שמרנות דתית ומקארתיזם של מי שנחשד בכישוף בעיקר עקב סטריאוטיפים, סטיגמות והאשמות שווא.
ספר חשוב ומעניין של סופרת מעניינת שמקווה שיתרגמו עוד מספריה.
הספרים ואני 