האבוקדו שלא יבשיל / איליין דנדי
הוצאת פן / ידיעות ספרים
280 עמודים
מאנגלית: רחל פן
חלק מהשיווק של כל ספר הוא שילוב המלצות של אנשים מפורסמים בגב הספר או בעמודים הראשונים, יש לכך אפקט גדול עוד לפני שבכלל הקורא מבין על מה הספר והאם הוא עשוי לעניין אותו אם הוא רואה המלצה משבחת במיוחד מאדם שהוא מעריך הספר כבר קיבל כמה נקודות זכות אצלו.
גראוצ'ו מרקס כתב שהספר גרם לו לצרוח ולשאוג מצחוק והמינגווי התענג על הספר ויש עוד ועוד.
אני תמיד לוקח את התשבוחות האלו בעירבון מוגבל כי המינגווי, מרקס, וכל אחד אחר לא משנה מה העיסוק או הבנתם הספרותית הם קודם כל אנשים שניזונים מטעם ספרותי מסוים וייתכן שמה שמצחיק אדם אחד לא יצחיק אדם אחר.
הספר הזה אמנם שנון ומשעשע אבל לא הוציא ממני צחוק אחד וגם לא מינורי.
חיפשתי את הקטעים המצחיקים ולא מצאתי ויכלו להיות לכך מספר סיבות.
אולי ההבדלים בין התקופות והומור שונה בין תקופה לתקופה, אולי מרקס הגזים בתגובתו ואולי אני חסר חוש הומור, הכל יכול להיות אבל אותי הספר לא הצחיק.
חיוך פה וחיוך שם זה כן אבל לא מעבר לכך.
עכשיו אחרי ההקדמה החשובה הזו בעיני אפשר לדבר קצת על הספר.
הוא נחמד וקליל, מסוג הספרים שלרוב לא מעניינים אותי או את טעמי אבל היה בו משהו שמשך אותי ולכן הסתקרנתי לגביו ואני לא מאוכזב שקראתי אותו, להיפך, הוא ספר נחמד מאוד שפחות מתאים לתקופתנו לטעמי.
סאלי ג'יי גורס היא בחורה אמריקאית צעירה ונהנתנית שמבלה תקופה בפאריז כשהיא מתכוונת להנות, להכיר גברים ולנסות להשתלב בשחקנית, במימון דודה העשיר כך שבעיות כלכליות אין לה.
התקופה היא שנות החמישים וסאלי בשיערה הורוד מנסה להשתלב בעיר האירופאית, מנהלת רומן עם גבר נשוי ומתאהבת בבמאי אמריקאי, משתלבת בחיי הבוהמה הפריזאית ומנסה ככל יכולתה להיות בפאריז כמה שיותר ולהינות מהחיים הבוהמיים ועוד.
בגדול זו תמצית הספר ולכן הוא חביב אבל לא יותר מכך, אולי אפשר ללמוד ממנו על שנות החמישים באירופה, על חיי מותרות, על הבוהמה וחיי המועדונים בפאריז בשנות החמישים אבל לא יותר מדי מעבר לכך.
ניסיצתי להבין למה הוא הפך לספר פולחן ולא ממש הבנתי.
מדובר בספר קליל וחביב בסך הכל.
אבל מקריאתו למדתי עוד יותר מה אני אישית צריך לקרוא יותר ומה אני צריך לקרוא פחות.
הוצאת פן / ידיעות ספרים
280 עמודים
מאנגלית: רחל פן
חלק מהשיווק של כל ספר הוא שילוב המלצות של אנשים מפורסמים בגב הספר או בעמודים הראשונים, יש לכך אפקט גדול עוד לפני שבכלל הקורא מבין על מה הספר והאם הוא עשוי לעניין אותו אם הוא רואה המלצה משבחת במיוחד מאדם שהוא מעריך הספר כבר קיבל כמה נקודות זכות אצלו.
גראוצ'ו מרקס כתב שהספר גרם לו לצרוח ולשאוג מצחוק והמינגווי התענג על הספר ויש עוד ועוד.
אני תמיד לוקח את התשבוחות האלו בעירבון מוגבל כי המינגווי, מרקס, וכל אחד אחר לא משנה מה העיסוק או הבנתם הספרותית הם קודם כל אנשים שניזונים מטעם ספרותי מסוים וייתכן שמה שמצחיק אדם אחד לא יצחיק אדם אחר.
הספר הזה אמנם שנון ומשעשע אבל לא הוציא ממני צחוק אחד וגם לא מינורי.
חיפשתי את הקטעים המצחיקים ולא מצאתי ויכלו להיות לכך מספר סיבות.
אולי ההבדלים בין התקופות והומור שונה בין תקופה לתקופה, אולי מרקס הגזים בתגובתו ואולי אני חסר חוש הומור, הכל יכול להיות אבל אותי הספר לא הצחיק.
חיוך פה וחיוך שם זה כן אבל לא מעבר לכך.
עכשיו אחרי ההקדמה החשובה הזו בעיני אפשר לדבר קצת על הספר.
הוא נחמד וקליל, מסוג הספרים שלרוב לא מעניינים אותי או את טעמי אבל היה בו משהו שמשך אותי ולכן הסתקרנתי לגביו ואני לא מאוכזב שקראתי אותו, להיפך, הוא ספר נחמד מאוד שפחות מתאים לתקופתנו לטעמי.
סאלי ג'יי גורס היא בחורה אמריקאית צעירה ונהנתנית שמבלה תקופה בפאריז כשהיא מתכוונת להנות, להכיר גברים ולנסות להשתלב בשחקנית, במימון דודה העשיר כך שבעיות כלכליות אין לה.
התקופה היא שנות החמישים וסאלי בשיערה הורוד מנסה להשתלב בעיר האירופאית, מנהלת רומן עם גבר נשוי ומתאהבת בבמאי אמריקאי, משתלבת בחיי הבוהמה הפריזאית ומנסה ככל יכולתה להיות בפאריז כמה שיותר ולהינות מהחיים הבוהמיים ועוד.
בגדול זו תמצית הספר ולכן הוא חביב אבל לא יותר מכך, אולי אפשר ללמוד ממנו על שנות החמישים באירופה, על חיי מותרות, על הבוהמה וחיי המועדונים בפאריז בשנות החמישים אבל לא יותר מדי מעבר לכך.
ניסיצתי להבין למה הוא הפך לספר פולחן ולא ממש הבנתי.
מדובר בספר קליל וחביב בסך הכל.
אבל מקריאתו למדתי עוד יותר מה אני אישית צריך לקרוא יותר ומה אני צריך לקרוא פחות.
הספרים ואני 