מוטי מרציאנו, בלש פרטי / יונתן יובל
הוצאת הקיבוץ המאוחד
207 עמודים

זה מסוג הספרים שבאו לי בדיוק בזמן.
בתקופה האחרונה אני נמצא במן משבר קריאה, חוסר זמן, עומס בחיי, וגם קצת מצב רוח זיפת גרמו לי לנטוש ספרים או לקרוא ממש לאט ולנסות להגניב שברירה שניה כדי לקרוא וגם זה בחוסר חשק.
קורה לכל בלוגר או מבקר ספרים וגם לכל קורא מן השורה ולפעמים צריך ספר כזה, לא מחייב, קליל ומהנה כדי להוציא כל קורא ממחסום קריאה כמו שראני חוויתי.
את מוטיר מרציאנו, בלש פרטי סיימתי מהר, הוא מסוג הספרים שמנסים ליצור בלש נוארי מסתורי וקשוח ועדיין לנסות לחבר את זה לפרובינציה שלנו, לשפה המקומית ולדמויות המקומיות והתוצאה היא בלש ישראלי מאוד עם מאפיינים נוארים אפלים וקשוחים אז בהחלט הצליח ליונתן יובל.
למרות הסתבכויות עם גורמי פשיעה, היותו זאב בודד והסתבכויות עם תיקים מוזרים ואפלים החוקר הפרטי מרציאנו מצליח בסופו של דבר להגיע לפתרונות התיקים שנוחתים עליו.
בספר זה ארבעה סיפורים האורכים שונים של ארבעה חקירות.
בסיפור הראשון מרציאנו מחפש מתאגרף ממוצא רוסי שנעלם, בסיפור השני הוא חוקר את מותו של חקלאי שהיה חברו בשם שוקי ברקת, בסיפור השלישי הוא חוקר היעלמות של אמריקאי בשם דונלד שהגיע לחפירות ארכיאולוגיות בישראל ונעלם ובסיפור הרביעי מרציאנו מחפש את אלוהים עבור סטודנטית.
מדובר בספר כיפי ומהנה גם אם הוא לא יצירת מופת והוא לא אמור להיות כזו, ספרות נוארית מקומית זה תענוג.
מאוד נהניתי.