קמע/ רוברטו בולניו
הוצאת עם עובד
153 עמודים
מספרדית: אדם בלומנטל
אני אוהב את בולניו, סופר חידתי, עמוק, סופר של אנשי ספרות וספריו לא מתאימים לכל אחד ולא יכולים להיות מובנים על ידי כל אחד.
2666 הותיר בי רושם עמוק מאוד.
כשאני ניגש לספר של בולניו יש לי ציפיות למשהו אחר, משהו מיוחד ולא שגרתי ויש לי ציפיות ברמת הסיפור והכתיבה אבל בקמע התרחש אצלי תהליך אחר, הספר איכזב אותי לא כי הוא לא טוב אלא כי הוא לא עומד בעיני בציפיות שלי מבולניו.
לעיתים היתה לי תחושה ש"קמע" הוא מן נספח של בלשי הפרא שהרי גיבורת הסיפור אאוקסליו לקוטור הופיעה שם.
לקוטור, סופרת אורוגוואית (בדויה כמובן) בספר שכולו מונולוג שלה נזכרת באירוע המכונן של חייה כאשר היא הסתגרה במשך 13 יון בשירותים של הפקולטה לפילוסופיה וספרות באוניברסיטה הלאומית האוטונומית בזמן הפריצה של משטרת מקסיקו לקמפוס.
המשוררת נעה אחורה וקדימה בזמן תוך כדי הסתגרותה בשירותים היא משחזרת את סיפור חייה ואת העתיד להתרחש, היא מתארת את השתלבותה בחיי הרוח של מקסיקו והתחבורתה עם הבוהמה ואנשי הספרות ומתארת את הכל דרך עיניה.
סיפורה של לקוטור הוא סיפור של בדידות, ניכור וחיפוש אחר מהות, היא מתארת את חיי התרבות של מקסיקו דרך עיניה.
הספר הזה הוא מונולוג של לקוטור ובולניו עשה פה מהלך מעניין כאשר הקול הנשי כאן בולט מאוד וחזק מאוד ועם זאת זהו ספר פחות מוצלח מספריו האחרים של בולניו ואני שואל את עצמי למה בעצם הוא היה נחוץ ברזומה הספרותי של הסופר הענק הזה שהלך לעולמו בטרם עת.
למרות דמותה של לקוטור ונתינת הבמה לקול נשי מוביל הספר עצמו לא מספיק מעניין לכל אורכו.
הוצאת עם עובד
153 עמודים
מספרדית: אדם בלומנטל
אני אוהב את בולניו, סופר חידתי, עמוק, סופר של אנשי ספרות וספריו לא מתאימים לכל אחד ולא יכולים להיות מובנים על ידי כל אחד.
2666 הותיר בי רושם עמוק מאוד.
כשאני ניגש לספר של בולניו יש לי ציפיות למשהו אחר, משהו מיוחד ולא שגרתי ויש לי ציפיות ברמת הסיפור והכתיבה אבל בקמע התרחש אצלי תהליך אחר, הספר איכזב אותי לא כי הוא לא טוב אלא כי הוא לא עומד בעיני בציפיות שלי מבולניו.
לעיתים היתה לי תחושה ש"קמע" הוא מן נספח של בלשי הפרא שהרי גיבורת הסיפור אאוקסליו לקוטור הופיעה שם.
לקוטור, סופרת אורוגוואית (בדויה כמובן) בספר שכולו מונולוג שלה נזכרת באירוע המכונן של חייה כאשר היא הסתגרה במשך 13 יון בשירותים של הפקולטה לפילוסופיה וספרות באוניברסיטה הלאומית האוטונומית בזמן הפריצה של משטרת מקסיקו לקמפוס.
המשוררת נעה אחורה וקדימה בזמן תוך כדי הסתגרותה בשירותים היא משחזרת את סיפור חייה ואת העתיד להתרחש, היא מתארת את השתלבותה בחיי הרוח של מקסיקו והתחבורתה עם הבוהמה ואנשי הספרות ומתארת את הכל דרך עיניה.
סיפורה של לקוטור הוא סיפור של בדידות, ניכור וחיפוש אחר מהות, היא מתארת את חיי התרבות של מקסיקו דרך עיניה.
הספר הזה הוא מונולוג של לקוטור ובולניו עשה פה מהלך מעניין כאשר הקול הנשי כאן בולט מאוד וחזק מאוד ועם זאת זהו ספר פחות מוצלח מספריו האחרים של בולניו ואני שואל את עצמי למה בעצם הוא היה נחוץ ברזומה הספרותי של הסופר הענק הזה שהלך לעולמו בטרם עת.
למרות דמותה של לקוטור ונתינת הבמה לקול נשי מוביל הספר עצמו לא מספיק מעניין לכל אורכו.
הספרים ואני 