החוצה / אסא אופק
כנרת זמורה ביתן
203 עמודים

חייתי בקיבוץ את מרבית חיי הנעורים שלי ואחרי הצבא עברתי להמשך חיי במקומות אחרים ואני זוכר לטוב ולרע את תקופתי בקיבות בטח ובטח לאחר שגדלתי בבת ים של שנות השבעים והמעבר לקיבוץ היה כה טראומתי עבורי כילד.
הגעתי בדיוק בסיום הלינה המשותפת בבית ילדים וחוויתי אותה כמו גם ניכור וזרות אבל אני אישית זוכר גם דברים טובים וגם רעים כמו אולי כל דבר או תקופה בחיים.
הקיבוץ הותיר משקעים רבים אצל הרבה עוזבים שכשיצאו מהקיבות וראו את העולם מחוץ לבועה הבינו פתאום את הנזק שאותה תקופה ואותו חינוך בועתי ושמרני הותיר בהם וגיבור הספר של אסא אופק לוקח איתו את אותם משקעים וחוזר לקיבוץ לאחר השירות הצבאי כדי לעסוק בין השאר בשמירה על הקיבוץ בלילות.
קיבוץ תלמי נירים הדמיוני נמצא בעמק בית שאן וגיבור הספר מוצא את עצמו משוטט בלילות בקיבוץ כולו חסום עם כעסים ותסכולים רבים עקב משקעי עבר מעיקים.
לאט לאט גיבורנו זורע הרס ברחבי הקיבוץ, כל פעם נזק אחר ובדרך גם הורס כל דבר טוב שנשאר בו, את תסכולו הוא מוציא במסע נקמה חסר מעצורים שהולך ומתגבר ותוסיפו לזה אהבה חסרת סיכוי ותקבלו כאוס מוחלט.
קיבוץ הוא מקום של סודות, מה שקורה בקיבוץ נשאר בקיבוץ וזה כואב, ואנשים עצורים, קיבוץ הוא מקום בו תמצאו הרבה מלנכוליה, כאב, דיכאון ועצב, כמו בכל משפחה מנסים בקיבוץ לצייר תמונה יפה ששונה מהמציאות.
אני יודע כי גדלתי בקיבוץ והרגשתי את זה וכל זה לצד הדברים הטובים ויש הרבה מהם אבל התמונה האמיתית היא לחלוטין לא כפי שמציירים או ציירו אותה בגלויות ובפקוספקטים.
אסא אופק בספר מורכב ועמוק שבה דמות מורכבת ועצורה שמחליטה לשחרר את הכאב והתסכול בדרך אקסצנטרית.
ספר מעניין ואיכותי.
יופי של עיצוב כריכה אגב, מאוד מיוחד ומאוד משדר את האוירה שבספר.