בבוא מותי / ויליאם פוקנר
הוצאת פן / ידיעות ספרים
240 עמודים
מאנגלית: שרון פרמינגר
פוקנר לאט לאט הופך להיות אחד הסופרים האהובים עלי ביותר ואולי זה לא סתם שאני אוהב אותו מאוד כי עוד סופר מאוד אהוב עלי זה קורמאק מקארתי וכשסיימתי לקרוא את בבוא מותי חשבתי לעצמי כמה מקארתי הושפע מפוקנר בסגנון, בתיאורי הדרום, ברעיונות ובסיפורי המסע המפרכים והכואבים שהדמויות עוברות אצל 2 הסופרים האלו.
בבוא מותי שבתרגום הקודם נקרא "בשוכבי גוועת" הוא ספר שבו זמנית הוא סוער ומטלטל וגם מינורי ורגיש עד כאב.
זו סיפורה של משפחה דרומית שנוסעת ברחבי הדרום לקבור את אם המשפחה אדי באנדרן להיקבר איפה שרצתה.
דרך המסע הזה שמסופר דרך קולם של בני המשפחה, שכנים וגם לקולה של אדי עצמה אנחנו מתוודעים לסיפורה של המשפחה, לסיפור המסע המופלא והמטלטל הזה ולסיפורה של אדי שאנחנו מלווים אותה דרך גסיסתה ומותה.
לרוע מזלם של המשפחה במסע הם נקלעו לסופה חזקה והאתגר לעבור את הנהרות היה גדול יותר והמסע הזה הופך למסעיר יותר ומרגש יותר.
פוקנר כותב מאוד מינורי,כל מילה נראית שקולה ושום דבר לא מקרי, הפרקים קצרים וכל קול נשמע היטב ועושרים לקורא להרכיב את התמונה מול עיניו ולהתחבר לרגש של הדמויות.
זה אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות ובעיני זו כתיבה מופתית של סופר גאון, נוגע ועוצמתי.
פוקנר כתב את הספר הזה בשישה שבועות לטענתו מה שעוד יותר מעצים בעיני את גדולתו לכתוב ספר כה מורכב וכה עצום בתקופה כה קצרה.
זהו ספר מסע, הלוויה ארוכה, פרידה ארוכה, התחלה חדשה של משפחה, של איזור, של תקופה.
הוצאת פן ממשיכה בפרויקטים החשובים שלה לאחר ספרי המינגווי ווירג'יניה וולף עכשיו תורם של ספרי פוקנר ואני כה מצפה לראות מה יהיה הספר הבא.
סופר שחשוב להכיר כדאי מאוד לקרוא את ספריו.
הוצאת פן / ידיעות ספרים
240 עמודים
מאנגלית: שרון פרמינגר
פוקנר לאט לאט הופך להיות אחד הסופרים האהובים עלי ביותר ואולי זה לא סתם שאני אוהב אותו מאוד כי עוד סופר מאוד אהוב עלי זה קורמאק מקארתי וכשסיימתי לקרוא את בבוא מותי חשבתי לעצמי כמה מקארתי הושפע מפוקנר בסגנון, בתיאורי הדרום, ברעיונות ובסיפורי המסע המפרכים והכואבים שהדמויות עוברות אצל 2 הסופרים האלו.
בבוא מותי שבתרגום הקודם נקרא "בשוכבי גוועת" הוא ספר שבו זמנית הוא סוער ומטלטל וגם מינורי ורגיש עד כאב.
זו סיפורה של משפחה דרומית שנוסעת ברחבי הדרום לקבור את אם המשפחה אדי באנדרן להיקבר איפה שרצתה.
דרך המסע הזה שמסופר דרך קולם של בני המשפחה, שכנים וגם לקולה של אדי עצמה אנחנו מתוודעים לסיפורה של המשפחה, לסיפור המסע המופלא והמטלטל הזה ולסיפורה של אדי שאנחנו מלווים אותה דרך גסיסתה ומותה.
לרוע מזלם של המשפחה במסע הם נקלעו לסופה חזקה והאתגר לעבור את הנהרות היה גדול יותר והמסע הזה הופך למסעיר יותר ומרגש יותר.
פוקנר כותב מאוד מינורי,כל מילה נראית שקולה ושום דבר לא מקרי, הפרקים קצרים וכל קול נשמע היטב ועושרים לקורא להרכיב את התמונה מול עיניו ולהתחבר לרגש של הדמויות.
זה אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות ובעיני זו כתיבה מופתית של סופר גאון, נוגע ועוצמתי.
פוקנר כתב את הספר הזה בשישה שבועות לטענתו מה שעוד יותר מעצים בעיני את גדולתו לכתוב ספר כה מורכב וכה עצום בתקופה כה קצרה.
זהו ספר מסע, הלוויה ארוכה, פרידה ארוכה, התחלה חדשה של משפחה, של איזור, של תקופה.
הוצאת פן ממשיכה בפרויקטים החשובים שלה לאחר ספרי המינגווי ווירג'יניה וולף עכשיו תורם של ספרי פוקנר ואני כה מצפה לראות מה יהיה הספר הבא.
סופר שחשוב להכיר כדאי מאוד לקרוא את ספריו.
הספרים ואני 