השיש / ססר איירה
הוצאת תשע נשמות
156 עמודים
מספרדית: רינת שניידובר
הדבר הראשון שעשיתי כשקיבלתי את הספר לידי זה להסתכל בכריכה האחורית ולקבל קצת תקציר לגבי מה שאני הולך לקרוא אבל במקום תקציר קיבלתי ציטוטים מפי כמה מאנשי ספרות ואמנות מעניינים שאומרים את דעתם על איירה, אנשים כמו רוברטו בולניו, פטי סמית וקרלוס פואנטס.
זה סקרן אותי עוד יותר, למה אין תקציר? והחלטתי לצלול לתוך הספר ולהבין קצת את האניגמה של ססר איירה.
ככל שהתקדמתי בקריאה האניגמה גדלה מאוד.
איירה הוא תופעה, הוא מאתגר את גבולות הגזרה של הספרות, יוצר מציאות בתוך מציאות ומביא לקוראים חווייה ספרותית שונה לחלוטין מכל מה שהקורא מכיר.
איירה הוא אמן אוונגרד שמבטא את האוונגרדיות שלו באמצעות המילה הכתובה, לא הופתעתי לראות את פטי סמית בכריכה האחורית כי גם היא אמנית פורצת גבולות.
קשה מאוד לתאר את העלילה של השיש, היא משתנה ומתפתחת כל הזמן, אין בה קו ברור.
כן מעורבים בעלילה הזו סינים, כדורי שיש, צפרדע מאבן וסופרמרקט העלילה מתפתלת ומשתנה ונראה כאילו אין בה הגיון של ממש, מן סוריאליזם לא ברור שדמויות באות והולכות ומתפתחות לכיוונים שונים אבל זה איירה יוצר מציאות בתוך מציאות, עולם בתוך עולם, מטשטש את הגבולות שבין ריאליזם לסוריאליזם.
בדומה לאמנים אוונגרדיים אחרים בתחומי אמנות שונים לא קל לעכל את יצירתם, אם זה ג'ון קייג' במוזיקה שבמאמר שקראתי מפי איירה הוא מזכיר אותו ולא בכדי, אם זה אמני אוונגרד בציור כך גם בספרות איירה מחפש לפרוץ דרך ולבדוק את הגבולות.
בעיני השיש הוא ספר נפלא ולמרות מורכבותו והטירוף שבו הוא קל לקריאה, מהנה בצורה בלתי רגילה ושובר מוסכמות.
מי שיחליט לרכוש את הספר הזה צפויה לו חוויה יוצאת דופן.
מי שמוכן לצאת מהשבלוניות המוכרת של הספרות הצפויה יקבל חוויה שונה שיקח לו זמן לעכל אותה.
לקח לי זמן לכתוב את הסקירה הזו כי קשה לתאר את העלילה בספר זה ובכל זאת יש כאן עלילה ויש כאן סיפור אבל יש כאן סיפור אחר, עלילה שקשה לתאר אותה ולכן בספרים כאלה כותבים בעיקר את החוויה מהקריאה כי העלילה לטעמי היא חלק מאותה חוויה שנקראת ססר איירה.
הוצאת תשע נשמות
156 עמודים
מספרדית: רינת שניידובר
הדבר הראשון שעשיתי כשקיבלתי את הספר לידי זה להסתכל בכריכה האחורית ולקבל קצת תקציר לגבי מה שאני הולך לקרוא אבל במקום תקציר קיבלתי ציטוטים מפי כמה מאנשי ספרות ואמנות מעניינים שאומרים את דעתם על איירה, אנשים כמו רוברטו בולניו, פטי סמית וקרלוס פואנטס.
זה סקרן אותי עוד יותר, למה אין תקציר? והחלטתי לצלול לתוך הספר ולהבין קצת את האניגמה של ססר איירה.
ככל שהתקדמתי בקריאה האניגמה גדלה מאוד.
איירה הוא תופעה, הוא מאתגר את גבולות הגזרה של הספרות, יוצר מציאות בתוך מציאות ומביא לקוראים חווייה ספרותית שונה לחלוטין מכל מה שהקורא מכיר.
איירה הוא אמן אוונגרד שמבטא את האוונגרדיות שלו באמצעות המילה הכתובה, לא הופתעתי לראות את פטי סמית בכריכה האחורית כי גם היא אמנית פורצת גבולות.
קשה מאוד לתאר את העלילה של השיש, היא משתנה ומתפתחת כל הזמן, אין בה קו ברור.
כן מעורבים בעלילה הזו סינים, כדורי שיש, צפרדע מאבן וסופרמרקט העלילה מתפתלת ומשתנה ונראה כאילו אין בה הגיון של ממש, מן סוריאליזם לא ברור שדמויות באות והולכות ומתפתחות לכיוונים שונים אבל זה איירה יוצר מציאות בתוך מציאות, עולם בתוך עולם, מטשטש את הגבולות שבין ריאליזם לסוריאליזם.
בדומה לאמנים אוונגרדיים אחרים בתחומי אמנות שונים לא קל לעכל את יצירתם, אם זה ג'ון קייג' במוזיקה שבמאמר שקראתי מפי איירה הוא מזכיר אותו ולא בכדי, אם זה אמני אוונגרד בציור כך גם בספרות איירה מחפש לפרוץ דרך ולבדוק את הגבולות.
בעיני השיש הוא ספר נפלא ולמרות מורכבותו והטירוף שבו הוא קל לקריאה, מהנה בצורה בלתי רגילה ושובר מוסכמות.
מי שיחליט לרכוש את הספר הזה צפויה לו חוויה יוצאת דופן.
מי שמוכן לצאת מהשבלוניות המוכרת של הספרות הצפויה יקבל חוויה שונה שיקח לו זמן לעכל אותה.
לקח לי זמן לכתוב את הסקירה הזו כי קשה לתאר את העלילה בספר זה ובכל זאת יש כאן עלילה ויש כאן סיפור אבל יש כאן סיפור אחר, עלילה שקשה לתאר אותה ולכן בספרים כאלה כותבים בעיקר את החוויה מהקריאה כי העלילה לטעמי היא חלק מאותה חוויה שנקראת ססר איירה.
הספרים ואני 