הוצאת עם עובד
95 עמודים
אני אוהב שירי הייקו, בתימצות ובחוקיות שלהם יש משהו מאוד חזק שמעביר תחושות ורגשות בצורה מאוד מעניינת.
אני גם אוהב את יהודה אטלס, מהמוכשרים שבכותבים כאן ולא רק לילדים.
יהודה אטלס הוא גם משורר מוכשר וכותב מוכשר וביחד בדרך כלל יוצאים לו דברים טובים שחלקם הפך לנכס צאן ברזל של הספרות המקומית.
אטלס החליט בספר זה לנסות לכתוב הייקו או לפחות לנסות לכתוב בסגנון ההייקו אבל שמחברים את הקוראים לחיים כאן, למציאות כאן, לחוויות שהוא חווה ברחוב והכל בתמציתיות שמאפיינת את ההייקו אבל לא הייקו עצמו (שלוש שורות עם 5-7-5 הברות בלבד במקור היפני)
את הספר הזה מעטרים לא רק השירים הקצרים של אטלס אלא גם צילומיה היפים של רונית שני שהיא גם זוגתו של אטלס.
עד כאן הכל יפה ומעניין ועם זאת יש לי קצת בעיה עם הספר הזה כי אין לו למעשה שום ייחוד בעיני.
השירים של אטלס הפעם לא ריגשו או נגעו בי, ונדמה קצת כאילו הם פשוט חלפו ליידי, לא מצאתי בהם ייחוד חוץ מהעובדה שהם קצרים ומנסים ליצור הייקו מקומי ללא חוקיות ברורה.
חלק מהשירים כן נגעו בי למשל השיר הזה
"ביום שאשתי
כמעט מתה
ישבו אלפי אנשים
בבתי הקפה
כאילו כלום."
שיר שמדבר על חוויה אישית טרגית שלא נוגעת לאף אחד מהאנשים שממשיכים את חייהם הרגילים ולא מודעים למה שעובר אצל האינדבידואל,
או השיר הזה
"כבר חמש דקות
הנייד לא צילצל
איש לא אוהב אותי"
אבל רוב השירים חביבים ככל שיהיו לא תפסו אותי והרגשתי שהניסיון ליצור הייקו מקומי לא עובד מספיק טוב.
דבר שני, הפורמט של אלבום תמונות מהודר בנייר כרום בצבע קרם הופך את זה מספר שירה לספר מתנה ואני לפעמים חש שספר מתנה קצת הופך זאת למוצר זול ופחות איכותי וזה נדמה כאילו אטלס מנסה לשלב את שניהם, ליצור ספר שירה שהוא גם ספר מתנה אז זה לא שם ולא שם לטעמי.
הצילומים יפים זה כן, האריזה עצמה מושקעת אבל בחבילה עם מה שציפיתי לקבל ומה שקיבלתי בסוף יצאתי עם תחושה קצת מוחמצת וחבל.
זה לא מוריד מכשרונו של אטלס ומיכולת כתיבתו אבל כאן לדעתי הייתי מוציא זאת אחרת.
מי שאוהב ספרי מתנה בטח גם יאהב את הספר הזה.
הספרים ואני 