איגרת אל הילדים / אלי אליהו
הוצאת עם עובד
78 עמודים

לא הקשבתי עד כה לאלבומו של דודו טסה שחלק מהשירים בספר זה הולחנו על ידיו אבל זה בהחלט מסקרן אחרי קריאת ספר השירים המרגש הזה לראות איך מוזיקה מתחברת למילים ויוצרת משהו אחר או מימד נוסף.
יש בספר הזה המון אהבה ותקוה בטסקטים פשוטים, בשירה מינורית אך כה מלאת תום ואופטימיות.
אתייחס תחילה לכריכה המעניינת, בתחילה כתם הדיו לא ממה היה ברור לי, האם זה מן רורשאך? במבט מעמיק נוסף זיהיתי בו פרצוף, אבל הפרצוף הזה מחוק, ללא תוי פנים. מתרחב לו לצדדים, נמוג לאיטו ואולי יותר משהו חדש.
בכל מקרה ציור הדיו הזה של שריאל קסלסי מעניין אך הפעם לא מצאתי את החיבור בינו לבין השירים בספר.

שיר שהזדהיתי איתו מאוד נקרא "המעבר"

"היו דברים שלקחתי איתי
והיו דברים שהשארתי מאחור.
מה שיכולתי לזכור ארזתי, ומה
ששכחתי כבר לא אזכר.

היו הרבה ספרים, ודברים
שבירים, כמו שירים של אחרים.

היו דברים כבדים – שאדם אחד לא יכול לשאת לבדו.

הדבר הכבד מכל
היה העתיד לבוא."

השיר הזה מרגיש לי כאילו הוא נכתב על חיי ועל מה שאני עובר ועברתי ונגע בי עמוקות.

הגישה שלו בשירתו אל הילדים ואל עולמם, אל חינוך ותקשורת, חלומות ואהבות היא משהו שבעיני נפלא, המון חיוביות יש בכתיבתו אל ועל הילדים, המון אופטימיות, תקוה לעתיד, חום והורות.

"אנו מסתירים מפניהם את האמת.
איננו מדברים על המין, הדם, הפחדים.
ודאי שאין אנו אומרים דבר על המוות, על שברונות
הלב, על לילות הבדידות הארוכים. אחרי הכל,
אין הם אלא ילדים.

ואולי הם מיטיבים לדעת מאיתנו.
ראו כיצד הם אוחזים
בצעצועיהם, כאילו
חייהם תלויים
בזה."

בחלק השני של הספר אליהו נוגע בנושאים רבים כגון אהבה, פוליטיקה ומצב חברתי ונותן את השקפת עולמו דרך השירה שגם היא מלווה באופטימיות וחמלה רבה.
החלק האחרון של הספר הוא בעצם תרגומים של המשורר לשירים של משוררים שהוא אוהב.
משוררים כשארל בודלר, וולט וויטמן, ת"ס אליוט ועוד.
ספר נפלא של אלי אליהו, מרגש ונוגע.