את הספר הזה סיימתי לקרוא כשלראשונה בישראל מגיעה תחרות הג'ירו האיטלקית, תחרות הרכיבה השניה בחשיבותה בעולם לאחר הטור דה פראנס.
כשאנחנו מתבוננים בתחרות זו ובמאמץ העילאי של הרוכבים אין לנו אלא להתפעל מהם בעיקר בטור דה פראנס שנחשבת לתחרות הספורט הקשה ביותר בעולם.
אם התחרויות היום נחשבות קשות ביותר אז אין לתאר את המתחרים בתחרות זו בשנת 1928 שעליו הספר מדבר, אופניים ללא הילוכים והמאמץ הוא משהו שקשה לדמיין.
בתחרות של שנת 1928 השתתפו לראשונה רוכבי אופניים מאוסטרליה וניו זילנד ועלילת הספר מובאת דרך נקודת מבטו של אחד הרוכבים הניו זילנדים הצעירים, צעיר חסר פנים ושם.
דרך עיניו אנחנו חווים את התחרות הקשה, את מאמצי הרוכבים ואת דרך התנהלותם במירוץ ומחוצה לו.
הרוכב הוא חלק מקבוצה אבל במירוץ הוא לבד, מתמודד עם קשיי מזג האויר, התנאים הפיזיים וגם עם משברים נפשיים קשים, טראומות עבר שבאות וחולפות עליו כהזיות וזכרונות כואבים, הכל ביחד מהול בתקופה של כמעט חודש של מירוץ קשה שרוב משתתפיו אפילו לא מסיימים אותו.
עשור חלף מאז סיום מלחמת העולם השניה, הרבה מהרוכבים לקחו חלק בה, תוצאות המלחמה נראות בכל מקום ואי אפשר להתעלם מכך.
אחיו של הרוכב האלמוני השתתף במלחמה והטראומות המשפחתיות רודפות אותו ולכן זהו לא ספר ספורט קלאסי אלא ספר תקופתי שמתאר את סיפורם של אותם גיבורים אלמונים שחזרו מן התופת ומתמודדים עם אתגרים פיזיים גדולים.
זו סיפורה של אירופה הפצועה דרך נקודת מבטו של רוכב אופניים שרואה הכל במסע המפרך.
למרות שהספר ברובו עובד ומעניין הוא לא מעט טרחני ולא מעט פעמים נאלצתי לקחת הפסקה ממנו.
אבל למרות זאת מדובר בספר מרתק ומעניין וכדאי לקרוא אותו.