ירושה / קרן אלקלעי־גוט

ירושה / קרן אלקלעי־גוט
הוצאת ה.לייוויק
73 עמודים

יש משהו ביידיש שזורק אותנו אחורה לתקופה שעברית לא היתה מדוברת כמו היום, זכרונות ילדות, שפת הבית, תקופות אחרות.
היום מי שמשמר את השפה הזו כשפה מדוברת הם בעיקר ותיקים וקהילות חרדיות מסוימות שממשיכות ללמד את השפה הזו ולהשאיר את העברית כשפת קודש בלבד.
בתחילה כשפתחתי לראשונה את ספרה של קרן אלקלעי־גוט שאלתי את עצמי למה ליצור ספר שירה דו לשוני כאשר מרבית האנשים אינם דוברי יידיש ולא מסוגלים לקרוא זאת, למה זה באמת נחוץ?
לאחר מחשבה הבנתי את המשמעות של השארת שפת הכתיבה במקור, אם אנחנו מתץבוננים בכריכה אנחנו רואים ציור שמשדר זכרון, כאב, משהו מאוד מלנכולי של כאב שנמצא קרחוק מאיתנו ועם זאת לא מרפה, כמו מוזיקה.
הדמות לא מנגנת בכינור, היא אוחזת בו במבט שפוף, עיניים סגורות ומכניסה אותנו למקום של געגוע, זכרון, עצב.
המכתב שנמצא על עמדת התווים היא המוזיקה, המילים הם המוזיקה, הכאב הוא השירה.
הדמות הרחוקה עם הפסנתר היא צללית ללא פנים רחוקה מאיתנו, נמוגה, מטושטשת.
הרבה כאב יש בכריכה הזו והרבה געגוע, בדיוק כמו שפת היידיש, בדיוק כמו השירים של המשוררת.
קרן אלקלעי־גוט חושפת כאן קרביים, זכרונות ילדות, כאב שנחשף לעיני כל מי שפותח את הספר הזה, אובדן ורגש, שמחה מהולה בזכרון.

"תגמרו לאכול,"
היתה סבתי קוראת לילדיה
בתקוה לנקות את השולחן
לארוחה הבאה. אבל הם
היו צוחקים וממשיכים לכרסם את לחמם
"כשגומרים לאכול,
מתים."

ליידיש יש משמעות כשפה שאינה מתה עדיין וכל דרך להשאירה רלוונטית, בועטת, קיימת ונושמת היא חשובה.
היא השפה של הרבה מאוד מהורינו, מהורי הורינו וכן הלאה.
כמו כל שפה חשוב לשמר ולהזכיר אותה וחשוב להראות את המקורות שלנו.
מקורותיה של המשוררת הם יידיש, השפה המדוברת היא עברית וביחד הן יוצרות את התמהיל היהודי הנכון עבורה.
ספר שירים מרגש ונוגע.

"יושב ליד החלון.
מה כבר יש לראות?
קיר שקט
חלקת אדמה ריקה
בלי עצים בלי פרחים בלי דשא
בלי סוף.

יושב
ליד החלון
ומחכה
ומביט

ואני יושבת בוהה בו ומחכה.

wg8an2c0b784sage4dc2

תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי / אלינה ברונסקי

תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי / אלינה ברונסקי
332 עמודים
הוצאת הכורסא והוצאת תשע נשמות
מגרמנית: נועה קול

רוזה אחמטובה היא דמות שהקורא לא יודע האם לתעב אותה או להעריץ אותה, יש בה משהו מאוד מפוקפק, זו אישה שלא יודעת נחת, מחפשת כל הזמן איך לדחוף את האף שלה לעניינים שלא שלה, מתערבת בכל דבר וכך גם לא יודעת שקט בחייה שלה.
האמת היא שאני מכיר כמה טיפוסים כמו רוזה אחמטובה אבל נראה שאלינה ברונסקי המחברת לוקחת את זה אפילו צעד אחד קדימה ומקצינה את דמותה של גיבורת הספר וכך יוצאת דמות מאוד מפוקפקת וקשה לעיכול ואנחנו מרוויחים ספר נפלא ואנרגטי במיוחד.
הימים ימי רוסיה הקומוניסטית ורוזה נשואה לחבר מפלגה אבל גם כאן היא לא מרוצה, הוא לא מפעיל מספיק את קשריו במפלגה לדאוג למשפחתו.
רוזה נראית מעולה ודואגת להתלבש היטב ולהיות מעורה בחברה ואוהבת את החיזורים אחריה ומעבר להכל לרוזה יש בת בשם סולפיה שלדעת רוזה היא טיפשה ומכוערת.
למעשה סיפורנו מתחיל כשסולפיה נכנסת להריון בלתי מתוכנן וסולפיה מתכננת לשמור את ההריון לא לוותר ולהביא ילד לעולם למרות נסיונותיה של אחמטובה שסולפיה תפיל הפעם היא לא מצליחה במשימתה.
וכך באה לעולם אמינט, ילדה טטארית מקסימה ושחורת עיניים ומכאן והלאה כל חייה של רוזה אחמטובה מוקדשים לנכדה, היא תעשה הכל אבל הכל כדי שאמינט תצא מידיה של סולפיה ותעבור לחזקתה.
כשסולפיה מתאהבת בבחור יהודי שמתכנן לעלות לישראל רוזה מנסה מה שהיא יכולה כדי למנוע את הגזרה ולאחר מכן מנסה לעשות הכל כדי להבריח את הבת איתה לגרמניה ולעזוב את רוסיה הסובייטית.
הספר נהדר ומתקדם בקצב מהיר ודינמי והדמות של אחמטובה לא משעממת לרגע.
יופי של ספר קומי טרגי על דמות אחת דומיננטית ומעצבנת מצד אחד אך בעיני גם ראויה להערכה על המסירות שלה וחוסר הרצון שלה לעצור ממטרותיה טובות או רעות? זה כבר עניין של נקודת מבט.

 hottestdishes_master

התפנית – הולדת המודרניות / סטיבן גרינבלט

התפנית – הולדת המודרניות / סטיבן גרינבלט
הוצאת מאגנס
373 עמודים
מאנגלית: יפתח בריל

מתי בעצם התחיל העידן המודרני, העידן בו המדע החל להתפתח ובני האדם החלו לגלות את נפלאות המדע והיקום, הפסיקו לחשוב שכל דבר בעולם הזה נוצר באמצעות קסמים של יישות תבונית והחלו להבין שהם בסך הכל חלק קטן מיקום ענק וכולנו מורכבים בסופו של דבר מאותו החומר כמו כל דבר אורגני אחר בכוכב הזה?
לפי סטיבן גרינבלט הולדת המודרניות התחילה דווקא בתקופת הרנסנס כאשר אדם בשם פוג'ו ברצ'וליני שחלר מעיסוקיו היה למצוא ספרים עתיקים מצא כתב יד עתיק של פילוסוף בשם לוקרטיוס שכתב פואמה ארוכה בשם "על טבע היקום" ספר זה שנכתב לפני יותר מאלפיים שנה הביא איתו רעיונות שחלקם הם הבסיס למדע המודרני גם היום.
ברצ'וליני הפך את החיפוש לכתבי יד במרתפי מנזרים עתיקים לאובססיה וזה מעבר לעבודתו אצל האפיפיור.
למעשה הספר המרתק הזה מחולק לשני חלקים, החלק הראשון מתאר ומספר את סיפורו של ברצ'וליני כמין ביוגרפיה על חייו בתקופת הרנסנס,
הביוגרפיה בחצי הראשון של הספר חשובה מאוד כדי להבין את התקופה בה חי ברצ'וליני, תקופה בה הכנסיה היתה חזקה מאוד ולא היה באמת מקום להשקפות אחרות פרוגרסיביות חתרניות.
מציאת כתב היד של לוקרטיוס לפי גרינבלט היתה מפנה שהשפעתה נראתה שנים רבות לאחר מכן.
דבר מעניין מאוד הוא העיסוק בכתבי יד עתיקים והמחשבה על כתבי יד רבים שלא שרדו את הזמן, או לא שרדו עקב כך שהכנסיה לא רצתה שימצאו והשמידה וישנן סיבות רבות להעלמות טקסטים רבים וחשובים והנה אולי ביד הגורל ואולי במקריות נמצאה הפואמה החשובה הזו של לוקרטיוס שהקדימה את זמנה במאות רבות של שנים.
החצי השני של הספר מתאר את השפעת "על טבע היקום" על אנשי מדע רבים ביניהם קופרניקוס, ניוטון, תומס מור ורבים אחרים.
מהם בעצם הרעיונות שהעלה לוקרטיוס בפואמה שלו.
* כל הדברים עשויים מחלקיקים בלתי נראים "אטומים" (על בסיס תורתו של אפיקורס)
*חלקיקי היסוד של החומר הם נצחיים "זרעי החומר"
*כל החלקיקים שרויים בתנועה בריק אינסופי
*אין ליקום בורא או מתכנן
*היקום לא נברא בשביל האדם ולא נסוב סביבו
*לבני האדם אין שום ייחוד
*אין עולם הבא
*אין בעולם מלאכים שדים ורוחות
*תכלית החיים היא הגברת ההנאה והפחתת הכאב
הספר כתוב נפלא ומשלב בין הסטוריה, מדע ופילוסופיה בצורה מושלמת ומביא לנו את השפעתו של אפיקורס על לוקרטיוס ועל הפואמה שלו.
יש בו מוטיב פרוזאי של סיפור מתח הסטורי למרות שהוא כתוב כספר עיון הוא עדיין מרתק ומותח לכל אורכו ויוצר עניין רב.
גרינבלט שכתב ביוגרפיה חשובה על שייקספיר הוא מספר סיפורים נפלא וניחן בידע רב וזה נוכח בספר זה.
בעיני זהו ספר חשוב שפותח לנו צוהר לתקופה מרתקת ומעניינת, תקופת הרנסנס.
מומלץ בחום רב לקריאה.

לרכישה

https://www.magnespress.co.il/Book/%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA.aspx?name=%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA&code=45-211021&docNo=1&qid=1

tafnit

הצבוע המאושר / מקס בירבום

הצבוע המאושר / מקס בירבום

תשע נשמות
56 עמודים
מאנגלית: מיכל שליו

כותרת המשנה של ספר זה נקראת " אגדה לאנשים עייפים" עייפים ממה? מהצביעות, מהרוע, מהעמדת הפנים? אני חושב שכל אחד יכול להבין דרך קריאת הסיפור הקצר הזה למה הכוונה בעצם.
מקס בירבום סופר אנגלי שפעל בסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים מביא לנו את הסיפור הפנטסטי הזה על המחיר שאנחנו משלמים כדי להיות מישהו אחר ועל מנת שנוכל לזכות במה שחפץ ליבנו.
לורד ג'ורג' הל הוא אציל מושחת, מהמר כפייתי ואדם לא מוסרי בעליל שמתאהב ממבט ראשון ברקדנית ששמה ג'ני.
לורד הל יורד על ברכיו ומתחנן שג'ני תסכים להנשא לו אך ג'ני מסרבת, היא תתחתן לאדם שלו פני אדם קדוש.
לוד הל ההמום שלא רגיל לסירוב מבין שעל מנת לרכוש את אהבתה של ג'ני הוא צריך לשנות את פניו ורוכש מסיכה בדמות קדוש, מסיכה מהסוג שלא יורדת לעולם.
וכך הוא מנסה את מזלו שוב עם ג'ני והפעם כובש את ליבה.
מה שיקרה בהמשך הקוראים יגלו לבד אבל האגדה הקצרה הזו מראה לנו את פניה של הצביעות והעמדת הפנים שלא תמיד משתלמת.
אגדה קצרה ועם מסר חשוב.