הוצאת עם עובד-ספריית אופקים
245 עמודים
בשנת 1977 לאחר שנים של שליטה מוחלטת מצד מפלגה אחת וצד פוליטי אחד הליכוד בראשות בגין ניצחה את הבחירות וחוללה מהפך גדול בפוליטיקה הישראלית.
המהפך הזה שינה את יחסי הכוחות מבחינה פוליטית במדינה והיו לכך לא מעט סיבות ואת הסיבות האלו מונה ערן אלדר בספר זה.
הספר למעשה סוקר את 12 השנים שלפני המהפך, 12 שנים סוערות שבתוכם מדינת ישראל עברה שתי מלחמות קשות, פרישה של בן גוריון ושינויים רבים בתוך מפא"י ולאחר מכן במפלגת העבודה.
תהליך ההחלשות של מפא"י לאורך השנים מרתק ומובא בצורה מרתקת בספר זה שהוא מעניין לכל אורכו.
למרות הנצחונות במלחמות, למרות ההצלחה באנטבה, למרות הישגים רבים לציבור נמאס מהשחיתות, מחוסר היציבות ומעוד גורמים.
אפשר להניח שהנושא העדתי שיחק תפקיד לא קטן.
ההתקוממות של העולים ממדינות ערב כלפי היחס שהם קיבלו, שליחתם והזנחתם במעברות והתחושה שיש כאן פערי מעמדות ברורים שלהם אחרי השלטון הם בין השאר הגורמים להעברת ההגמוניה.
אלדר מנתח את כל המנהיגים ואת הדינמיקה ביניהם, את החור שהותיר בן גוריון עם פרישתו וההשפעה של זה על הציבור.
באחרית הדבר של הספר מתואר ראיון של גולדה מאיר אצל יעקב אגמון בגלי צה"ל ואגמון ביקש ממנה לדבר על התחושות שלה נוכח המפלה .
"ניקיון הכפיים היה נושא מרכזי במערכת הבחירות" קבע אגמון ושאל: "האם היה אפשר לבלום את התהליך הזה של חוסר ניקיון כפיים?"
תשובתה של גולדה הפתיעה: "אני לא יודעת על מה בדיוק מדובר כאשר מדברים על חוסר ניקיון כפיים, שכאילו הביאו למפלה הזאת, אני לא מושחתת וכל החברים שעבדו איתי בממשלה ובממשלתו של אשכול לא מושחתים"
עמ' 243
בביתה כך מתואר באחרית הדבר גולדה דיברה אחרת לחלוטין
היא דיברה על אשמה קולקטיבית בירידת מעמד המפלגה וכלל את עצמה בתוך זה, על הניתוק מהעם שהלך והתרחב ועל עצימת העיניים.
ערן אלדר מתאר את תהליך הקריסה בצורה מרתקת והתוצאה היא ספר מעניין מאוד ומומלץ בחום רב בטח בתקופתנו.
הספרים ואני 