אני כותבת לך מטהראן / דלפין מינואי

אני כותבת לך מטהראן / דלפין מינואי
אחוזת בית
358 עמודים
מצרפתית: מנחם כרמי

איראן היא מדינה שעברה תהליכים ושינויים רבים. משלטון מושחת לשלטון דתי פונדמנטליסטי שמונע זכויות אזרח וזכויות נשים וכופה דרך חיים מאוד מסויימת על כל אזרחיה.
דלפין מינואי עיתונאית צרפתיה מוערכת בת לאב ממוצא איראני מוצאת את עצמה קופצת לביקור קצר באיראן ונשארת שם כעשור.
היא מחליטה להשאר שם ולעבוד כעיתונאית פרילנסרית ולנסות להבין את המורכבות של החיים באיראן.
מינואי הגיעה לאיראן בשנת 1998 כשנה לאחר בחירתו של חתאמי, ששידר ליברליות ונתן תחושה שאיראן הולכת להשתנות, שיהיו יותר זכויות אזרח ויותר חופש.
העם האיראני אותו מינואי הכירה מבפנים הוא עם צמא לרפורמות שייטיבו איתו, בחוץ הוא מיישר קו עם משמרות המהפיכה ובבתים שומעים רוקנרוטל, מעשנים ושותים, מנסים להרגיש קצת חיים, קצת מערביים, קצת מודרניים, מנסים למצוא את הדרך לחירות פנימית לעומת הכפייה הדתית הקיצונית במדינה המורכבת הזו.
דרך האזרחים, דרך החוויות, המפגשים, העבודה שלה אנחנו זוכים להכיר את איראן שעליה פחות שומעים בחדשות, איראן של התושבים ולא של המנהיגים שמשדרים דברים אחרים לחלוטין.
מינואי כותבת את הספר הזה כמכתבים לסבה המנוח איש רוח איראני ובעצם מספרת לו שהכיר את איראן טוב מכולם את איראן כפי שהיא משתקפת בעיניים שלה.
איראן מציגה פנים אחרות לחלוטין.
ישנה בדיחה שמסופרת בספר שבתקופת השאה התפללו בבית וחגגו בחוץ ובתקופת המהפיכה מתפללים בחוץ וחוגגים בבית ואולי כך איראן נראית היום.
הרבה מהאזרחים בעיקר הצעירים צמאים לחירות, צמאים לרפורמות וצמאים לשינוי וזה לא פשוט במדינה כזו שזכויות אזרח נרמסות.
ואולי טוב לקרוא ספר זה לקראת חג החירות כדי להראות שלהשיג חירות אפשר בדרכים רבות ולבטא חופש פנימי אפשר בדרכים רבות ושום כפייה לא תמנע מאזרחים להשיג זאת.
זהו ספר שכתוב ומתורגם היטב, דרך אחרת לראות את איראן ולהיחשף למדינה זו שספרים רבים נכתבו אליה. האופוריה בתקופת חתאמי מהר מאוד נעלמה כשאחמדיניג'אד מונה לנשיא והיתה לאזרחים תחושה שהקיצוניות שוב נוטלת את המושכות לכיוונה.
מינואי רואה את התהפוכות הפוליטיות דרך משקפיים אחרות לחלוטין ומביאה את זה דרך כתיבה שהיא מצד אחד מאוד עיתונאית ומצד שני מאוד אישית.
נהניתי מאוד לקרוא את הספר הזה.
28685090_1359186380847931_1865144360807102016_n

זאת אני איווה / גלית דהן קרליבך

זאת אני איווה / גלית דהן קרליבך
הוצאת גרף
126 עמודים

אני מגדיר עצמי כאיש המילה הכתובה, אני קורא וכותב ואוהב לקרוא טקסטים שגורמים לי להבין כמה כיף להיות וירטואוז של המילה הכתובה.
על פי הספר הזה גלית דהן קרליבך היא בהחלט וירטואוזית כי הספרון הקטן הזה מהנה ביותר ולא רק מהנה ביותר עבור הקורא אלא הרגיש לי שהמחברת נהנתה מכל רגע בכתיבת הספר כי סגנונו מאפשר לכותבת מוכשרת כמו גלית דהן קרליבך לשחרר את כל הכשרון שלה והתוצאה היא ספר מרשים ביותר.
המחברת התקבלה לתכנית כתיבה בינלאומית יוקרתית לסופרים באיווה אשר בארצות הברית, היא נסעה לשם כמייצגת קודם כל את גלית דהן קרליבך אבל כמו שכתוב בכריכה האחורית ואני מסכים כמובן והמחברת מן הסתם ציינה את זה בספר אתה לא יכול לייצג את עצמך בתכנית כתיבה בינלאומית מבלי לייצג את ישראל בין אם תרצה או לא.
המחברת לא מציינת את שם הקולגות שלה אלא מציינת אותם בשמות המדינה שלהם כך שלפעמים זה מרגיש כאילו היא חלק מתחרות מיס יוניברס.
אותי זה מאוד שעשע, כאילו שאין אנשים אלא ייצוג של מדינה.
יש בזה מן האוניברסליות אבל גם מבטל את הדמות הפרטית שלי.
הכתיבה של המחברת הרגיש לי כמו זרם תודעה, כתיבה תיעודית כמעט כמו יומן אישי כמעט ללא פילטרים ויש בזה משהו מאוד מרתק ואיכותי בייחוד כשכותבת מוכשרת כמו המחברת עושה זאת.
הכתיבה האותנטית הזו כמעט ללא פילטר מאפשרת לטקסט להיות בו זמני אישי ואוניברסלי, המחברת מספרת את חוויותיה ההזויות בכל תקופת התכנית וזה מרגיש לקורא כאילו הוא עצמו נוכח שם.
בין לבין מתפתחת עבור המחברת הנשואה קשר רומנטי סוער ומרתק עם בחור מקומי בשם דסטין, הקשר הסוער הזה ורב התהפוכות הופך להיות מרכז הסיפור במקביל לחוויותיה של המחברת בתכנית הכתיבה ומראה לנו בין השאר את ההבדלים בין אמריקה של הדרום לבין הישראליות המוחצנת של המחברת.
אין ספק שהספר הקטן הזה של גלית דהן קרליבך הוא תענוג של יצירה מקומית שונה וסוערת, מרתקת ומסחררת.
ספר שהוא כיף גדול בעיני.
מומלץ.28685125_1361406597292576_1493905514322101666_n