לפני ארבעים שנה / מריה ואן ריסלברגה
תשע נשמות
67 עמודים
מצרפתית: מתי בן יעקב
מהו כוחו של הזכרון המלווה אותנו חיים שלמים ונותן לנו את המתנה של רגעים שהיו וחלפו אבל מעוררים בנו את אותו הרגש התמידי המיוחד של אושר? מהו הנצח, מה נשאר איתנו הלאה? בדרך כלל אלו רגעים או של כאב גדול שלא מרפה או של שמחה גדולה, אהבה קצרה אך מיוחדת, רגע קטן של אינטימיות עם אדם מסויים יכול ללוות אותנו חיים שלמים.
מריה ואן ריסלברגה בנובלה קצרצרה מתארת לכאורה רגע של תשוקה בין גבר לאישה, לכאורה רגע שכמותו יש רבים אבל משהו בו מלווה אותנו או במקרה הזה את זכרונות המחברת והיא העלתה זאת על כתב.
ברגע שהזכרון הזה עלה לכתב הוא כבר לא עוד רגע של אהבה, הוא נצחי, הוא מתועד והוא ייחודי.
אנחנו הקוראים חווים רגע של זכרון שהופך על ידי הכותבת ממשהו אישי למשהו אוניברסלי וזה כל כך עצום ומלא רגש.
ריסלברגה מתארת לנו את אותו מפגש בינה לבין הבחור שהותיר בה חותם בתודעה לנצח.
זוהי נובלה מאוד ציורית והקורא לרגע יכול לחוש שהוא נמצא בחדר עם האהובים, מטייל איתם ולוקח חלק בשיחתם.
אני לא מופתע שאת הטקסט הזה כתבה אמנית כי הספרון הזה הוא לא פחות מציור במילים ואת זה רק אמן יכול לעשות, לגרום לנו לשוט במילים באמצעות מכחול מדומיין ולתאר אהבה רגעית שיכולה להיות אצל כל אחד מאיתנו. זה כבר לא הזכרון שלה כי כל אחד מאיתנו באמצעות טקסט מסוג זה יכול להתחבר לזכרון שלו, לאהבה אישית ובלתי נשכחת.
תשע נשמות
67 עמודים
מצרפתית: מתי בן יעקב
מהו כוחו של הזכרון המלווה אותנו חיים שלמים ונותן לנו את המתנה של רגעים שהיו וחלפו אבל מעוררים בנו את אותו הרגש התמידי המיוחד של אושר? מהו הנצח, מה נשאר איתנו הלאה? בדרך כלל אלו רגעים או של כאב גדול שלא מרפה או של שמחה גדולה, אהבה קצרה אך מיוחדת, רגע קטן של אינטימיות עם אדם מסויים יכול ללוות אותנו חיים שלמים.
מריה ואן ריסלברגה בנובלה קצרצרה מתארת לכאורה רגע של תשוקה בין גבר לאישה, לכאורה רגע שכמותו יש רבים אבל משהו בו מלווה אותנו או במקרה הזה את זכרונות המחברת והיא העלתה זאת על כתב.
ברגע שהזכרון הזה עלה לכתב הוא כבר לא עוד רגע של אהבה, הוא נצחי, הוא מתועד והוא ייחודי.
אנחנו הקוראים חווים רגע של זכרון שהופך על ידי הכותבת ממשהו אישי למשהו אוניברסלי וזה כל כך עצום ומלא רגש.
ריסלברגה מתארת לנו את אותו מפגש בינה לבין הבחור שהותיר בה חותם בתודעה לנצח.
זוהי נובלה מאוד ציורית והקורא לרגע יכול לחוש שהוא נמצא בחדר עם האהובים, מטייל איתם ולוקח חלק בשיחתם.
אני לא מופתע שאת הטקסט הזה כתבה אמנית כי הספרון הזה הוא לא פחות מציור במילים ואת זה רק אמן יכול לעשות, לגרום לנו לשוט במילים באמצעות מכחול מדומיין ולתאר אהבה רגעית שיכולה להיות אצל כל אחד מאיתנו. זה כבר לא הזכרון שלה כי כל אחד מאיתנו באמצעות טקסט מסוג זה יכול להתחבר לזכרון שלו, לאהבה אישית ובלתי נשכחת.
הספרים ואני 