הארץ המדומיינת / אדוארדו ברטי
תשע נשמות
184 עמודים
מספרדית: עדינה קפלן
בכריכה האחורית של הספר הזה כתוב שזה מסוג הספרים שלוקחים לחיק הטבע או בים וקוראים בפעימות קטנות. אז לקחתי את ההמלצה וישבתי לי בחיק בטבע בין עצים ופרחים באחד מיערות הדרום והתמסרתי לספר הזה.
לא קראתי אותו בפעימות קטנות אם כי ביום אחד.
מאוד קל להיסחף לספר הנפלא הזה של ברטי, עדינות וחיבור לתרבות אחרת ושונה.
ספר עדין עדין של סופר ארגנטינאי אשר כותב על סין, על ילדה בסין, על ילדה בסין בחצי הראשון של המאה העשרים, על התפר שבין סין המסורתית לסין המודרנית.
ילדה מתבגרת בת למשפחה מסורתית בסין, על סף ההתפתחות המינית, על סף הנשיות, הוריה כבר מתחילים לתכנן את נישואיה והיא עצמה נקשרת לילדה אחרת, סיאו מיי.
חברות אמיצה נרקמת בין הבנות, חלומות משותפים, אהבות ותקוות.
דרך עיניה של הילדה אנו חווים את סין על מנהגיה, תהפוכותיה והשינויים שחלים בה בין מסורת לקדמה.
יש בספר הזה הרבה מאוד מוטיבים סימבולים שלטעמי הסופר הכניס לא במקרה.
המוות שנוכח בספר, גסיסתה של הסבתא ומותה מסמלים בעיני את המעבר שקורה בסין, את הגסיסה של סין המסורתית והמעבר לקראת סין מודרנית, קומוניסטית, שונה.
ההסתגלות לתהפוכות החיים במדינה שמקדשת את המסורת ומנסה לשמר אותה.
השחרור הכלוא בכלוב שמוציאים אותו מהבית עם הכלוב כדי שישיר אותה ציפור גרם לי לחוש את הנערה הכלואה בתוך מקום פנימי ומנסה לצאת ממנו ולהגשים את מהותה כאדם ומצד שני הרצון להישאר נאמנה לרצונות הוריה ולשמרנות של סין המסורתית.
אותה ארץ מדומיינת שבכותרת הספר מופיעה כל הזמן לאורך הספר ואני אתן לכם להבין לבד על איזו ארץ מדובר.
ביושבי בחיק הטבע דמיינתי לעצמי ארץ מדומיינת משלי, מקום אחר, שונה, בלתי נראה ובלתי מושג.
כל אחד מאיתנו נוטה לחשוב על מקומות אחרים, מדומיינים.
הספר הזה נוגע במקומות מאוד אישיים ורגישים. הוא כתוב בצורה עדינה ורגישה ומתורגם נפלא על ידי עדינה קפלן.
מומלץ בחום רב.
תשע נשמות
184 עמודים
מספרדית: עדינה קפלן
בכריכה האחורית של הספר הזה כתוב שזה מסוג הספרים שלוקחים לחיק הטבע או בים וקוראים בפעימות קטנות. אז לקחתי את ההמלצה וישבתי לי בחיק בטבע בין עצים ופרחים באחד מיערות הדרום והתמסרתי לספר הזה.
לא קראתי אותו בפעימות קטנות אם כי ביום אחד.
מאוד קל להיסחף לספר הנפלא הזה של ברטי, עדינות וחיבור לתרבות אחרת ושונה.
ספר עדין עדין של סופר ארגנטינאי אשר כותב על סין, על ילדה בסין, על ילדה בסין בחצי הראשון של המאה העשרים, על התפר שבין סין המסורתית לסין המודרנית.
ילדה מתבגרת בת למשפחה מסורתית בסין, על סף ההתפתחות המינית, על סף הנשיות, הוריה כבר מתחילים לתכנן את נישואיה והיא עצמה נקשרת לילדה אחרת, סיאו מיי.
חברות אמיצה נרקמת בין הבנות, חלומות משותפים, אהבות ותקוות.
דרך עיניה של הילדה אנו חווים את סין על מנהגיה, תהפוכותיה והשינויים שחלים בה בין מסורת לקדמה.
יש בספר הזה הרבה מאוד מוטיבים סימבולים שלטעמי הסופר הכניס לא במקרה.
המוות שנוכח בספר, גסיסתה של הסבתא ומותה מסמלים בעיני את המעבר שקורה בסין, את הגסיסה של סין המסורתית והמעבר לקראת סין מודרנית, קומוניסטית, שונה.
ההסתגלות לתהפוכות החיים במדינה שמקדשת את המסורת ומנסה לשמר אותה.
השחרור הכלוא בכלוב שמוציאים אותו מהבית עם הכלוב כדי שישיר אותה ציפור גרם לי לחוש את הנערה הכלואה בתוך מקום פנימי ומנסה לצאת ממנו ולהגשים את מהותה כאדם ומצד שני הרצון להישאר נאמנה לרצונות הוריה ולשמרנות של סין המסורתית.
אותה ארץ מדומיינת שבכותרת הספר מופיעה כל הזמן לאורך הספר ואני אתן לכם להבין לבד על איזו ארץ מדובר.
ביושבי בחיק הטבע דמיינתי לעצמי ארץ מדומיינת משלי, מקום אחר, שונה, בלתי נראה ובלתי מושג.
כל אחד מאיתנו נוטה לחשוב על מקומות אחרים, מדומיינים.
הספר הזה נוגע במקומות מאוד אישיים ורגישים. הוא כתוב בצורה עדינה ורגישה ומתורגם נפלא על ידי עדינה קפלן.
מומלץ בחום רב.
הספרים ואני 