על איחוד הטבע והחסד / תרגום ופירוש לטיניים לספר הזוהר מאת גיום פוסטל

על איחוד הטבע והחסד / תרגום ופירוש לטיניים לספר הזוהר מאת גיום פוסטל
הוצאת מאגנס
373 עמודים
מבוא ותרגום מוער : יהודית וייס

קשה, קשה מאוד לסקור ספר כזה, זה לא ספר עיון רגיל והוא דורש העמקה רבה.
אבל הנושא מעניין מאוד ומן הסתם יש סיכוי רב שאחזור אליו ואנסה להבינו לעומק. מה שכן יש כאן פרויקט מרתק וניסיון להביא את מחשבותיו של גיום פוסטל והניסיון שלו להוכיח את הנבואות המשיחיות שלו כפי שהן משתקפות דרך עקרונות הקבלה היהודית.
גיום פוסטל, מזרחן ומיסטיקן צרפתי תרגם ללטינית את ספר הזהר כשהוא כותב ומוסיף פרשנויות משלו בגוף הטקסט.
פוסטל גילה עניין רב בספר הזהר, הוא חשב שתורת הספירות הקבלית מנבאת בצורה די מדויקת את התפיסה המשיחית שלו.
לפי פוסטל אנחנו קרובים לעידן משיחי שבו יכהן אפיפיור מלאכי ממין נקבי מין מנהיג משיחי אוניברסלי שיחליף את האפיפיור שברומא ויוביל את העולם לעידן משיחי עם מלך אוניברסלי נוצרי.
התפקיד לפי פוסטל יועד לנזירה בשם יוחנה אך בעקבות מותה הוא לקח את התפקיד על עצמו.
זה בעצם הבסיס לנבואה המשיחית רדיקלית של פוסטל.
הרעיון עצמו מעניין והחקר של נבואתו של פוסטל והבנת התקופה וכמו כן החיבור לתורת הקבלה והמיסטיקה היהודית מעניינת מאוד ולכן החלק הכי מעניין וקריא בספר הוא בעצם המבוא של יהודית וייס והתרגומים והפרשנויות בגוף הטקסט של הפירוש של ספר הזהר.
החלק הזה מאוד קשה לקריאה לפחות עבורי כי הטקסט של ספר הזהר הוא טקסט שלא ניתן לקרוא אותו ללא פירושים והבהרות והוא מורכב מאוד ולכן התמקדתי בפירושים במוערים שמלווים את גוף הטקסט.
כמובן שזה לא כל ספר הזהר אלא המחצית זוהר, פרשת בראשית.
לא פשוט לקריאה ולא מתאים לכולם אלא לכאלה שמתעניינים בתקופה והתורה הנבואית המיוחדת של פוסטל.
ספר לא קל לקריאה אבל יש כאן נורא מעניין.
למיטיבי לכת ומתעניינים בנושא.
27867501_1335921036507799_5147392982698015480_n

 

הילדים צוחקים / זכריא תאמר

הילדים צוחקים / זכריא תאמר
הוצאת עולם חדש
איור: רוני פחימה
מערבית: אלון פרגמן

ספר זה הוא אחר מספרי הילדים הכי חשובים שתקראו בשנים האחרונות, ממש כך.
נתחיל מזה שזה ספר ילדים של סופר סורי מפורסם אבל מעבר לכך הוא לא באמת ספר ילדים קלאסי אלא משל, משל עמוק וחזק על כוחו של הצחוק, על משטרי דיכוי, החיים תחת דיכוי ותחת דיקטטורה, וכוחם של הילדים לשנות מציאות.
לא סתם בסכסוכים למיניהם אנחנו מדברים כל הזמן שהכל מתחיל וגם נגמר בכוחו של הדור הצעיר לעמוד על רגליו האחוריות ולומר שהאחריות לעתיד היא בידיים שלנו, החינוך לסובלנות, לאהבה, לרצון לחיות חיים טובים יותר.
האיסור על צחוק ככלי לדיכוי פוליטי הוא מסר חזק מאוד כי הצחוק מסמל את כל מה שטוב בכל חברה וברגע שלוקחים זאת נשאר רק העצב.
ישנו מלך בממלכה אחת שלא צחק מעולם, יום אחד הוא הלך בשדות וראה ילדים צוחקים ושאל אותם למה הם צוחקים והילדים אמרו לו אנחנו צוחקים כי השמים כחולים, אנחנו צוחקים כי העצים ירוקים ואנחנו צוחקים כי הציפורים עפות.
המלך ראה בצחוק עלבון וביטל את הרשות לצחוק אבל שום דבר לא יעצור את הילדים מלממש את אהבתם ואת זה תקראו בהמשך המשל הקצר והחשוב הזה.
הספר כתוב בעברית ובערבית והאיורים הנפלאים של רוני פחימה מלווים את הספר הצבעוני והמרשים הזה.
זה ספר ילדים מהסוג שאחרי קריאתו אי אפשר להמשיך המלאה ודיון ושאלות רבות עולות בעקבותיו, בוודאי אצל ילדים סקרנים ותאבי ידע.
אין חשש מלשוחח איתם על דיכוי, כיבוש, וכוחו של הצחוק ולחדד אצלם את המסר שהכח נמצא אצלם גם אם הם לא רואים זאת.
ספר נפלא וחשוב.
27750564_1336363579796878_4357674935830126039_n

 

ביבליומניה / פלובר, אוזאן, מנגל

ביבליומניה / פלובר, אוזאן, מנגל
הוצאת תשע נשמות
89 עמודים
תרגום: מיכל שליו, אנמרי בארטפלד

סיפורים על ספרים, על אהבת ספרים, על מרדף אחר ספרים הם מרגשים ומרתקים לפחות אנשים אוהבי ספרות כמוני.
תשע נשמות, הוצאה שאוהבת ספרים ואוהבת אנשים שאוהבים ספרים דאגה לנו כאן למקבץ מרשים של סיפורים על אהבת הספרים וסיפורים שדנים על ספרים או מספרים על ספרים.
הסיפור הראשון קץ הספרים של אוקטאב אוזאן מתאר מפגש בין אנשים שדנים על עתיד הספרים בעולם.
האם הספר יכול לשרוד בעתיד? האם אנשים יעדיפו לשמוע ספרים מאשר לקרוא אותם?
יש בחיבור זה לא מעט נבואות שהתגשמו.
אמנם הספר חי וקיים אבל אנשים בהחלט מאזינים לספרים וחלקם קורא אותם דרך מסך דיגיטלי.
חיבור בהחלט מעניין ובהחלט נבואי במידה מסוימת.
הסיפור השני הוא של גוסטב פלובר הצעיר (כתב את זה כשהיה בן 16)
סיפורו של סוחר ספרים ומרדפו אחר כתב עת נדיר.
הוא מעוניין בספר ולא בתוכנו. הוא אוהב להריח, להרגיש את הספרים.
ביבליופיל אמיתי.
הסיפור השלישי הוא למעשה כמה הערות קצרות על ספרות שכתב אלברטו מנגל הארגנטינאי וכל תולעת ספרים תמצא בקטעים האלו עניין.
תשע נשמות ממשיכה להפתיע אותנו עם ספרות שונה ומיוחדת ואני אומר כן ירבו ספרים כאלו.
27657238_1337826536317249_7990953729359082207_n

מר למפל / גדעון הרן

מר למפל / גדעון הרן
הוצאת פרדס
119 עמודים

מר למפל הוא לא ספר שגרתי, כלל וכלל לא.
יש בו משהו מאוד מאתגר עבור הקורא ואני חושב שהקורא הממוצע לא ימצא בו עניין, לאו דווקא בגלל הנושא שלו אלא בגלל הניסוי הספרותי שגדעון הרן נקט בו, ספר שכולו ללא סימני פיסוק מלבד נקודה בסוף כל פרק.
אז כן, גדעון הרן לא המציא את הגלגל וג'יימס ג'ויס כבר עשה את זה ביוליסס ואני מתאר לעצמי שעוד יצירות השתמשו בטכניקה הזו ועדיין לקחת ספר שלם ולהפוך אותו לכזה לא הופך את הספר הזה למעניין יותר אלא לפרקים אפילו מעיק אצל רוב הקוראים.
אצלי קרה התהליך ההפוך, בהתחלה חשבתי לנטוש וככל שהספר התקדם נשאבתי לתוכו יותר ויותר. אולי זה מוזר אבל כך קרה לי והיה משהו מאוד מסקרן בטכניקה הספרותית הזו.
אם נחזור להתחלה, אני חושב בהחלט שהרן מודע לכך שהספר שלו לא מיועד לכל אחד וזה בסדר, לא כל יצירה ספרותית מיועדת לכל הקהלים וזו יצירה שיותר מתאימה למיטיבי לכת בעיני.
הרן בוחר בספר זה להכנס לתוך ליבו ומחשבותיו של דמות ספרותית משנית בספר קלאסי והוא בחר במר למפל שהוא המורה מהספר מקס ומוריץ של וילהלם בוש.
בכל פרק מתאר הרן סיטואציה או איזו מטלה אחרת בחייו של מר למפל שעוברת מעומק מחשבותיו אל מעשיו והדרך שבה מר למפל מתמודד עם חייו ועם השאיפות להגשים פנטזיות ותשוקות.
הבחירה במר למפל עצמה היא מעניינת מתוך יצירה מלאה בדמויות אקסצנטריות בצורה בלתי רגילה.
אין ספק בעיני שמר למפל היא יצירה שנויה במחלוקת, בלתי קריאה לרוב האנשים ומעוררת רגשות רבים ועם זאת מצאתי בה עניין רב וסקרנות.
ספר שונה ואחר מכל בחינה שהיא.

28056424_1339580709475165_8054798912776116835_n

 

סוס, ילד, מלך (ורופא אחד) / הלית בלום

סוס, ילד, מלך (ורופא אחד) / הלית בלום
הוצאת הקיבוץ המאוחד
62 עמודים
אייר נעם נדב

נתחיל מזה שאני מאוד אוהב את האיורים של נעם נדב, בעיני אחד המאיירים הטובים שלנו.
איוריו תמיד בצבע ועם אופי והדמויות שלו מקסימות כמו גם הסגנון הייחודי שלו.
הסיפור עצמו של הלית בלום הוא ספר ילדים מקסים שמתאים לילדים שאוהבים לקרוא, הוא חינני ומלא קסם.
המלך ניקנור, מלך צעיר יחסית סירב לקום מהמיטה, הוא פחד מסוסים פחד מוות ובעיקר פחד מהסוס השחור הגדול והאצילי שלו נבנצאל.
ניקנור היה אמור לרכוב היום על נבנצאל בראש תהלוכה גדולה עם השריון עליו אך הוא סירב לקום מהמיטה ורעד מתחת לשמיכה.
הרופא של המלך שניגש אליו ניסה לשכנע אותו אך לשווא.
אם המלך לא יעמוד בראש התהלוכה זה יהיה אסון.
באותו הזמן ילד אחד בשם מיכאל שהיה נער האורווה וטיפל בסוסים היה בעל יכולת מיוחדת להבין את הסוסים ולתקשר איתם ובעיקר עם נבנצאל.
כשראו אנשים שמיכאל רוכב על נבנצאל הם כעסו מאוד כי רק למלך מותר אך רופא הממלכה זיהה כאן את הפוטנציאל והציע למיכאל להחליף את המלך בתהלוכה.
מכאן בעצם מתחיל להתפתח קשר בין הרופא לילד המיוחד וגם המלך יחזור לתמונה ואת השאר תקראו בעצמכם.
הספר המקסים הזה מלמד המון על חברות, סובלנות, יחס לבעלי חייםועוד ערכים חשובים וכל זה נכתב בצורה יפה ויש כאן אגדה קסומה יצירתית ומהנה עבור ילדים.
יופי של ספר.
28055799_1340472236052679_7193057796561751535_n

בין העולם וביני / טא נהסי קואטס

28059024_1341474405952462_5784421541970078890_n
הוצאת הקיבוץ המאוחד
136 עמודים
תרגום וביאורים: זהר אלמקייס

לא קל להתייחס לספר הזה.
ספר שכתוב בצורה מאוד אפקטיבית ומלאת כעס וזעם אבל כעס וזעם שמתבטא ממקום של חשיבה צלולה ומסרים חזקים וכואבים.
קואטס הוא סופר מאוד אינטיליגנטי ונדמה לפחות לקורא שהוא מצליח להעביר את המסרים שלו ממקום מאוד עמוק של הבנת החברה בה הוא חי והמורכבות שלה ועם זאת יש כאן תחושה דיכוטומית חזקה של מי הטובים והרעים בסיפור הזה.
מה זה עבור קואטס להיות שחור באמריקה?
"להיות שחור בבולטימור של נעורי היה להיות עירום אל מול יסודות העולם, אל מול כלי הנשק, האגרופנים, הסכינים, הקראק, האונס והמחלות. העירום הזה אינו טעות ואינו פתולוגיה. העירום הזה הוא התוצאה הנכונה והמכוונת של מדיניות, התוצר הצפוי של אנשים שאולצו לחיות בפחד במשך מאות שנים."
עמ' 25

קואטס פחד כילד ועדיין פוחד
הפחד מוביל אותו, מנתב את חייו וניתב אותם בילדותו כנער שחור בעולם לבן.
קואטס כותב את הספר הזה לבנו המתבגר, מספר לו את תהליך התבגרותו והשתנותו כאדם בחברה בה הוא הרגיש תמיד כאיום על החברה, כמנודה, כעבריין פוטנציאלי.
הוא מדבר על תהליך ההשרדות בשכונות, על בתי הספר כמקום מסרס ואנטי מוסרי.
הזעם והפחד, אלו מילות המפתח בספר זה, הפחד מוביל לזעם וזה יוצר לופ שלא נותן מנוח.
אמריקה לא התנתקה מעברה הכואב, שנים לאחר סיום העבדות, במאה ה21 קואטס רואה את היחס לשחורים ומביע את זעמו וכאבו.
קואטס לא רואה שינוי וזה לא ספר שמבשר תקווה לעתיד טוב יותר אולי כי האנושות לא תשתנה לעולם.
אבל מעבר לכך שזה ספר חזק ועוצמתי במסריו אני מזהה לא מעט דמגוגיה והדיכוטומיות של קואטס מהמקום בו הוא בא הזכירה לי קצת את התחושה של בני עדות המזרח כאן לעומת האשכנזים וכמו שכאן יש נטיה להגזמה ולסטטיסטיקות לא נכונות כך גם מתקבלת התחושה מספרו של קואטס.
אני לא מתווכח עם כאבו כאדם שחור בחברה שרובה לבנה אבל אני כן חושב שיש כאן הפרזה רבה ושנאה שמובילה לשנאה שמובילה לשנאה ויוצרת מן לופ שאין לו סוף ולא תקוה.
החברה האמריקאית דרך עיניו של גבר שחור מתוסכל וכואב מובנת ועוצמתית.
כתיבתו של קואטס איכותית וזה ספר מצוין שכתוב ברמה גבוהה מאוד ומתורגם היטב ולכן כדאי מאוד לקרוא אותו ועם זאת יש בו דמגוגיה רבה וצריך לקחת את הנתונים בעירבון מוגבל.
אני מעדיף לקחת מספר זה את החוויה של המחבר כגבר שחור בעולם לבן ולנסות לחשוב שונה ממנו על כך שאולי יש סיכוי לחברה טובה יותר.
ספר חשוב.

 

בלזק / שטפן צווייג

בלזק / שטפן צווייג
הוצאת כרמל
392 עמודים
תרגמה: נועה קול

אני מכור לשטפן צווייג, אני אוהב את כל מה שהוא כותב, צווייג הוא בעיני אחד הכותבים המוכשרים ביותר בהסטוריה וכשסופר מסוגו כותב ביוגרפיה על ענק ספרותי אחר כבלזק אין ספק לרגע שמצפה לקורא חוויה מיוחדת במינה.
שטפן צווייג התאבד בברזיל שם בחר את גלותו יחד עם אשתו כשחשב שכל מה שהאמין בו, העולם של אתמול לא יהיה קיים יותר, רצונו למות כאדם חופשי ומשוחרר הוגשם אך אנחנו הפסדנו את אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים ובטח אחד מהכותבים היהודים הגדולים ביותר.
צוויג מזדהה עם בלזק, עם אורח חייו הכמעט סגפני עם הכתיבה האינסופית שלו ויש קווי דמיון רבים בין שני הענקים האלו.
הרצון של צווייג לתאר את בלזק גאחד מגדולי הדור לעיתים מעפילה על סיפור חייו של בלזק עצמו אבל זו גדולתו של צווייג להגיע דרך הכתיבה אל הרגש של הקורא ולגרום לו לחוש כמעט כמו הכותב ולהזדהות עמו.
סיפור חייו של בלזק מעניין בפני עצמו מאוד.
בלזק יועד על ידי משפחתו בכלל לעריכת דין אך מאז ומתמיד ידע שהוא רוצה לכתוב.
הוא ייעד עצמו לכך וכיוון עצמו לכך.
תחילת הקריירה של בלזק לא היתה מוצלחת והכתבים הראשונים שלו נחלו הצלחה חלקית וכמו גם בית הדפוס שרכש והפעיל הביא אותו לפשיטת רגל אך דווקא מנקודה זו בלזק החל לפרוח.
בלזק ישב וכתב כ16 שעות ביממה בזה עסק ובזה התפרנס. היצירות הנפלאות שיצאו מידיו היו רבות מאוד וכמובן אפשר לציין את אבא גוריו, עור היחמור, אישה בת שלושים, סזאר בירוטו, אשליות אבודות ועוד ועוד.
כמובן שחלק מהיצירות נכללות ביצירה הגדולה והמקיפה שלו "הקומדיה האנושית" שצווייג מתעכב עליה לא מעט בביוגרפיה זו ומעריץ אותה.
יצירת המופת הזו שבלזק עבד עליה שנים רבות.
בלזק לא היה חף משגיאות וחולשות וגם אותם צווייג ציין סנוביזם, מסתגר, מחפש את האהבות שלו בדמויות נשים מבוגרות שמחברות אותו לאמהות שכה היה זקוק לו דווקא בבגרותו, הפערים בין הגאונות שלו ובין העדר היכולות והקשרים החברתיים המוגבלים שלו.
בלזק ראה בכתיבה את הייעוד שלו והסיבה לקיומו ועשה כל מה שביכולתו כדי להגיע לשקט כלכלי שיאפשר לו את הכתיבה הזו.
צוויג יוצר פה האדרת שמו של בלזק שאיפשהו גם מחברת אותנו לסיפורו של צוויג עצמו.
כמו כל מה שצוויג כותב אני פשוט לא יכול שלא להמליץ. מעבר לכך שזו אחת הביוגרפיות הכי מרתקות ועשירות שקראתי.
ספר נפלא.

26907526_1321902337909669_399602432379798131_n