דה ואל עצמו כותב בספר
"בהרבה ספרים ומאמרים נכתב כי אחת השאלות המרכזיות בתחום הקוגניציה האבולוציונית היא מה מייחד אותנו.
כנסים שלמים התקיימו ברחבי העולם בנושא המהות האנושית סביב השאלה" "מה הופך אותנו לאנושיים?" אבל האם זו באמת השאלה בה הידיעה של תחום המחקר שלנו? אני סבור שלא.
כשלעצמה נראה שהשאלה הזאת היא מבוי סתום מבחינה אינטלקטואלית. למה שהשאלה הזו תהיה יותר חשובה מן הרצון לדעת מה מייחד קקדו או לבנתן? נזכרתי באחד מהגיגיו של דרווין שכתב " מי שיבין את הבבון יקדם את המטאפיזיקה יותר מאשר לוק" כל מין ומין מציע תובנות עמוקות, היות שהקוקניציה של כל מין היא תוצר של אותם הכוחות שעיצבו את הקוגניציה שלנו. תארו לעצמכם שבספר לימוד רפואי יכתבו שהשאלה המרכזית של הדיסציפלינה הרפואית היא מה מייחד את הגוף האנושי. כולנו היינו מגלגלים עיניים, כי אף שהשאלה הזו מעט מסקרנת, הרפואה מתמודדת עם שאלות בסיסיות הרבה יותר הנוגעות לתפקוד הלבבות, הכבדים, התאים, הסינפסות העצביות, ההורמונים והגנים שלנו."

דה ואל מגלה לנו למשל שלכל דולפין יש שריקה ייחודית משלו שדולפין אחר קורא לו כמו שאני קורא לחיים או לדוד בשמם.
האדם אינו החיה היחידה שמתכננת דרכים ושבילים, קופי הבונובו למשל עושים זאת.
כבשים למשל יודעים להבדיל בין כבש לכבש באמצעות הפרצופים שלהם.
קופי שימפנזה שהצליחו במאמץ משותף לברוח מכלוב עם גדר חשמלית באמצעות גזע עץ שהשעינו על הגדר,
לאיזופוס יש משל על עורב שרצה לשתות ממיכל מים אך מפלס המים היה נמוך ולכן העורב זרק אבנים למיכל כדי להעלות את מפלס המים, ניסוי זה שוחזר בהצלחה ומראה אתת חוכמתם של העורבים.
הספר הזה נותן לנו נקודת מבט חדשה, שונה, אחרת על החיות.
בעיני זו מתנה לראות את עולם החי שמסביבנו בצורה אחרת.
הספר כתוב בצורה מובנת ומעניינת ומתאים לכל מי שאוהב ללמוד על עולם החי שמסביבנו ולהעשיר את הידע שלו.
כדאי מאוד.