הוצאת פרדס
119 עמודים
מר למפל הוא לא ספר שגרתי, כלל וכלל לא.
יש בו משהו מאוד מאתגר עבור הקורא ואני חושב שהקורא הממוצע לא ימצא בו עניין, לאו דווקא בגלל הנושא שלו אלא בגלל הניסוי הספרותי שגדעון הרן נקט בו, ספר שכולו ללא סימני פיסוק מלבד נקודה בסוף כל פרק.
אז כן, גדעון הרן לא המציא את הגלגל וג'יימס ג'ויס כבר עשה את זה ביוליסס ואני מתאר לעצמי שעוד יצירות השתמשו בטכניקה הזו ועדיין לקחת ספר שלם ולהפוך אותו לכזה לא הופך את הספר הזה למעניין יותר אלא לפרקים אפילו מעיק אצל רוב הקוראים.
אצלי קרה התהליך ההפוך, בהתחלה חשבתי לנטוש וככל שהספר התקדם נשאבתי לתוכו יותר ויותר. אולי זה מוזר אבל כך קרה לי והיה משהו מאוד מסקרן בטכניקה הספרותית הזו.
אם נחזור להתחלה, אני חושב בהחלט שהרן מודע לכך שהספר שלו לא מיועד לכל אחד וזה בסדר, לא כל יצירה ספרותית מיועדת לכל הקהלים וזו יצירה שיותר מתאימה למיטיבי לכת בעיני.
הרן בוחר בספר זה להכנס לתוך ליבו ומחשבותיו של דמות ספרותית משנית בספר קלאסי והוא בחר במר למפל שהוא המורה מהספר מקס ומוריץ של וילהלם בוש.
בכל פרק מתאר הרן סיטואציה או איזו מטלה אחרת בחייו של מר למפל שעוברת מעומק מחשבותיו אל מעשיו והדרך שבה מר למפל מתמודד עם חייו ועם השאיפות להגשים פנטזיות ותשוקות.
הבחירה במר למפל עצמה היא מעניינת מתוך יצירה מלאה בדמויות אקסצנטריות בצורה בלתי רגילה.
אין ספק בעיני שמר למפל היא יצירה שנויה במחלוקת, בלתי קריאה לרוב האנשים ומעוררת רגשות רבים ועם זאת מצאתי בה עניין רב וסקרנות.
ספר שונה ואחר מכל בחינה שהיא.
הספרים ואני 