לתפארת מדינת ישראל / נועה זית
הוצאת איפאבליש
246 עמודים

אני זוכר שאחרי שהגעתי לקיבוץ בתור ילד ובעיקר בבגרותי התחברתי בעיקר עם תושבי העיר הסמוכה אל קיבוצי, קרית שמונה.
כשאני הגעתי לקיבוץ בני גילי היו ילידי הארץ כמוני ולא חוו עליות או קשיים של עולים חדשים אבל ההבדלים ניכרו בין הקיבוצניקים לאנשי העיר.
הרבה פעמים הרגשתי בקנאה של אנשים העיר לקיבוצניקים ולאורחות חייהם ולנוחות כביכול כפי שהיא נראית כלפי חוץ.
כשעבדתי במפעל עבדתי עם הרבה מתושבי העיר ויצרתי איתם קשרים טובים ובסופו של דבר למרות ההבדלים בצורת המחיה רוב חברי לא היו קיבוצניקים.
הספר של נועה זית מדבר בדיוק על סיפורי חיים של שתי דמויות, אחת שגדלה בקיבוץ ואחד שגדל בעיר הסמוכה.
הסיפור מדבר על נורית, בת קיבוץ ערבי הנחל ודוד בן העיר בית שאן.
דוד שעלה עם הוריו ממרוקו וגדל במעברת בית שאן ונורית בת הקיבוץ שבילדותה חלתה בפוליו עברה לעיר וחזרה לקיבוץ לאחר שנכנסה להריון.
אצל דוד הגלגול הוא שונה, הוא עבד בעבודות שונות עד שהגיע לקיבוץ לעבוד כנגר.
החיים של הדמויות שמנסות לתאר את החיים בעיר מול החיים בקיבוץ וההבדלים בין הדמויות ואורחות חייהן בסך הכל נחמד ומעניין אבל הספר לא מלהיב מדי.
הוא הרגיש לי בקטעים רבים שהוא לא מספיק אותנטי וחבל כי זה ספר בעל פוטנציאל.
לא קראתי את ספרה הראשון של נועה זית שזכה בפרס ספיר לספר ביכורים אבל הבנתי שדמותה של נורית מתוארת גם שם ואולי כדאי לקרוא גם את הספר ההוא כדי להבין את הספר הזה טוב יותר.
לא חושב שזה ספר לא טוב אלא שהוא לא מספיק טוב בעיני ויש הבדל.
כן אפשר לקרוא אותו ויש בו קטעים מעניינים והעלילה מעניינת כמו גם ההקבלה בין חייו של דוד ולחיה של נורית ועדיין ציפיתי ליותר.