בלזק / שטפן צווייג
הוצאת כרמל
392 עמודים
תרגמה: נועה קול
אני מכור לשטפן צווייג, אני אוהב את כל מה שהוא כותב, צווייג הוא בעיני אחד הכותבים המוכשרים ביותר בהסטוריה וכשסופר מסוגו כותב ביוגרפיה על ענק ספרותי אחר כבלזק אין ספק לרגע שמצפה לקורא חוויה מיוחדת במינה.
שטפן צווייג התאבד בברזיל שם בחר את גלותו יחד עם אשתו כשחשב שכל מה שהאמין בו, העולם של אתמול לא יהיה קיים יותר, רצונו למות כאדם חופשי ומשוחרר הוגשם אך אנחנו הפסדנו את אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים ובטח אחד מהכותבים היהודים הגדולים ביותר.
צוויג מזדהה עם בלזק, עם אורח חייו הכמעט סגפני עם הכתיבה האינסופית שלו ויש קווי דמיון רבים בין שני הענקים האלו.
הרצון של צווייג לתאר את בלזק גאחד מגדולי הדור לעיתים מעפילה על סיפור חייו של בלזק עצמו אבל זו גדולתו של צווייג להגיע דרך הכתיבה אל הרגש של הקורא ולגרום לו לחוש כמעט כמו הכותב ולהזדהות עמו.
סיפור חייו של בלזק מעניין בפני עצמו מאוד.
בלזק יועד על ידי משפחתו בכלל לעריכת דין אך מאז ומתמיד ידע שהוא רוצה לכתוב.
הוא ייעד עצמו לכך וכיוון עצמו לכך.
תחילת הקריירה של בלזק לא היתה מוצלחת והכתבים הראשונים שלו נחלו הצלחה חלקית וכמו גם בית הדפוס שרכש והפעיל הביא אותו לפשיטת רגל אך דווקא מנקודה זו בלזק החל לפרוח.
בלזק ישב וכתב כ16 שעות ביממה בזה עסק ובזה התפרנס. היצירות הנפלאות שיצאו מידיו היו רבות מאוד וכמובן אפשר לציין את אבא גוריו, עור היחמור, אישה בת שלושים, סזאר בירוטו, אשליות אבודות ועוד ועוד.
כמובן שחלק מהיצירות נכללות ביצירה הגדולה והמקיפה שלו "הקומדיה האנושית" שצווייג מתעכב עליה לא מעט בביוגרפיה זו ומעריץ אותה.
יצירת המופת הזו שבלזק עבד עליה שנים רבות.
בלזק לא היה חף משגיאות וחולשות וגם אותם צווייג ציין סנוביזם, מסתגר, מחפש את האהבות שלו בדמויות נשים מבוגרות שמחברות אותו לאמהות שכה היה זקוק לו דווקא בבגרותו, הפערים בין הגאונות שלו ובין העדר היכולות והקשרים החברתיים המוגבלים שלו.
בלזק ראה בכתיבה את הייעוד שלו והסיבה לקיומו ועשה כל מה שביכולתו כדי להגיע לשקט כלכלי שיאפשר לו את הכתיבה הזו.
צוויג יוצר פה האדרת שמו של בלזק שאיפשהו גם מחברת אותנו לסיפורו של צוויג עצמו.
כמו כל מה שצוויג כותב אני פשוט לא יכול שלא להמליץ. מעבר לכך שזו אחת הביוגרפיות הכי מרתקות ועשירות שקראתי.
ספר נפלא.
הוצאת כרמל
392 עמודים
תרגמה: נועה קול
אני מכור לשטפן צווייג, אני אוהב את כל מה שהוא כותב, צווייג הוא בעיני אחד הכותבים המוכשרים ביותר בהסטוריה וכשסופר מסוגו כותב ביוגרפיה על ענק ספרותי אחר כבלזק אין ספק לרגע שמצפה לקורא חוויה מיוחדת במינה.
שטפן צווייג התאבד בברזיל שם בחר את גלותו יחד עם אשתו כשחשב שכל מה שהאמין בו, העולם של אתמול לא יהיה קיים יותר, רצונו למות כאדם חופשי ומשוחרר הוגשם אך אנחנו הפסדנו את אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים ובטח אחד מהכותבים היהודים הגדולים ביותר.
צוויג מזדהה עם בלזק, עם אורח חייו הכמעט סגפני עם הכתיבה האינסופית שלו ויש קווי דמיון רבים בין שני הענקים האלו.
הרצון של צווייג לתאר את בלזק גאחד מגדולי הדור לעיתים מעפילה על סיפור חייו של בלזק עצמו אבל זו גדולתו של צווייג להגיע דרך הכתיבה אל הרגש של הקורא ולגרום לו לחוש כמעט כמו הכותב ולהזדהות עמו.
סיפור חייו של בלזק מעניין בפני עצמו מאוד.
בלזק יועד על ידי משפחתו בכלל לעריכת דין אך מאז ומתמיד ידע שהוא רוצה לכתוב.
הוא ייעד עצמו לכך וכיוון עצמו לכך.
תחילת הקריירה של בלזק לא היתה מוצלחת והכתבים הראשונים שלו נחלו הצלחה חלקית וכמו גם בית הדפוס שרכש והפעיל הביא אותו לפשיטת רגל אך דווקא מנקודה זו בלזק החל לפרוח.
בלזק ישב וכתב כ16 שעות ביממה בזה עסק ובזה התפרנס. היצירות הנפלאות שיצאו מידיו היו רבות מאוד וכמובן אפשר לציין את אבא גוריו, עור היחמור, אישה בת שלושים, סזאר בירוטו, אשליות אבודות ועוד ועוד.
כמובן שחלק מהיצירות נכללות ביצירה הגדולה והמקיפה שלו "הקומדיה האנושית" שצווייג מתעכב עליה לא מעט בביוגרפיה זו ומעריץ אותה.
יצירת המופת הזו שבלזק עבד עליה שנים רבות.
בלזק לא היה חף משגיאות וחולשות וגם אותם צווייג ציין סנוביזם, מסתגר, מחפש את האהבות שלו בדמויות נשים מבוגרות שמחברות אותו לאמהות שכה היה זקוק לו דווקא בבגרותו, הפערים בין הגאונות שלו ובין העדר היכולות והקשרים החברתיים המוגבלים שלו.
בלזק ראה בכתיבה את הייעוד שלו והסיבה לקיומו ועשה כל מה שביכולתו כדי להגיע לשקט כלכלי שיאפשר לו את הכתיבה הזו.
צוויג יוצר פה האדרת שמו של בלזק שאיפשהו גם מחברת אותנו לסיפורו של צוויג עצמו.
כמו כל מה שצוויג כותב אני פשוט לא יכול שלא להמליץ. מעבר לכך שזו אחת הביוגרפיות הכי מרתקות ועשירות שקראתי.
ספר נפלא.
הספרים ואני 