סדרת אדום דק של הקיבוץ המאוחד היא פשוט סדרה נפלאה, הספרים מגוונים מאוד, בין יצירות מרתקות שנותנות חשיפה לתרבויות ולסופרים ממקומות שטרם נחשפתי אליהם כמו הספר שאני סוקר כרגע לבין ספרות מקומית מעניינת ומיוחדת.
הפורמט הקטן שמתאים לכיס והעיצוב המיוחד מקרטון שמזכיר מחברת פשוטה ונותן לזה תחושה עממית נוחה וייחודית, כל אלו יוצרים סדרתיות מעניינת ומיוחדת ללא קשר כרגע לתוכן ולאיכות הספרים.
מעבר לכך זו הזדמנות ראשונה עבורי (מעניין כמה ספרים עד כה תורגמו מהשפה הזו) לקרוא ספר שתורגם ישירות משפת האורדו.
אורדו הוא ניב של הינדוסטנים המזוהה עם מוסלמים בדרום אסיה, זו אחת מהשפות הלאומיות של פקיסטן ומדוברת מאוד גם בהודו.
סעאדת חסן מנטו 1912-1955 נחשב לאחד מאמני הסיפור הקצר בהודו ופקיסטן ולאחד מגדולי הסופרים בהסטוריה של המדינות האלו.
לפי התרשמותי מהסיפורים של מנטו וגם מאחרית הדבר המצוינת והמלמדת של המתרגם אחיה ענזי ודוד לנדא מנטו היה סופר של האנשים הפשוטים והרבה לעסוק בנושאים פוליטיים שקשורים בעיקר לחלוקה של פקיסטן והודו והקונפליקטים הרבים כמו גם הטרגדיות הגדולות שנוצרו בעקבות חלוקה זו.
הסיפורים המצוינים ברובם של מנטו הם קצרים מאוד ונעים בין בדיה למציאות, בין אוטוביוגרפיה ואירועים מההסטוריה שלו כסופר לבין דמיון וכקורא שלא מכיר את הביוגרפיה של מנטו לא ידעתי להבחין מהו מה.
אבל האמת היא שזה פחות עניין אותי אם זו בדיה או מציאות.
כתיבתו של מנטו חשפה אותי לתקופה הסטורית קריטית של הודו ופקיסטן, תקופה של כיבוש קולוניאליסטי. חלוקה של גבולות ויצירת מדינות שהפרידה משפחות ויצרה כאוס גדול.
ובתוך זה יוצר מנטו את הסיפורים שלו, את הסיפורים על האנשים הפשוטים, את נושא הגבולות והנזקים שהן גורמים, את הכאב והקושי וגם את רגעי השמחה בתוך מציאות פוליטית לא פשוטה.
מנטו עצמו חי גם בהודו וגם בפקיסטן ולאחר החלוקה עבר לפקיסטן עם משפחתו ללאום חדש, מדינה חדשה ומציאות אחרת.
בסיום הספר ישנה אחרית דבר של הסופר שהנושא שלו הוא "מדוע אני כותב סיפורים קצרים"
ניכר שיש בכתיבתו הרבה הומור וסרקזם. דרך נוספת בה אפשר להתמודד עם כאב וגבולות שמפרידים בין אנשים ולא רק בין תרבויות.
מומלץ בחום רב.